פוסט 10

השבוע מאיזושהי סיבה שעוד לא הבנתי ביני לבין עצמי ואולי אלו היו סתם צירופי מקרים. נתקלתי בסיפורים מאחורי הקלעים של השירים. בדרך לביקור השבועי אצל סבתא בבאר שבע, האזנתי ברדיו ברשת ב לתכנית שהנחה מני פאר שסיפר אנקדוטות על שירים ישראליים קלאסים, אימת בראיון עם כותבי הפזמונים את המיתוסים שנוצרו עם השנים, כמו למשל השיר של דורון מזר אני חוזר הביתה שחיברה שמרית אור. עוד לפני זה קראתי במוסף גלריה של יום העצמאות כתבה עמוסה של בן שלו שציינה 30 שנה לצאת שירו האלמותי של זוהר ארגוב הפרח בגני ועוד לפני כל זה, ביום הזיכרון בפרויקט של גלי צה"ל המלחין שירים של נופלים ובו מן הסתם במהלך השידור מספרים את מה שעומד מאחורי כל שיר.

הכל התחיל בכלל ביום שלישי של השבוע בשידור של תחנת הרדיו האינטרנטית הקצה, בה קוואמי עשה ספיישל לקראת בואו ארצה, של המוזיקאי, מארק קוזלק ובו גם סיפר על מה עומד מאחורי השירים ולמרות שאני לא חובב גדול של קוזלק מצאתי את עצמי מתרתק למרשתת ובולע בשקיקה, כל מילה ומילה בסיפור מאחורי השירים של קוזלק.

כן, הסיפורים מאחורי השירים יכולים להיות מעניינים ומרתקים, מסייעים בהבנת השירים ומשרטטים מעין מפה של השיר, שבה הוא מצויין בנקודת ציון מובלטת ומסביבו שבילים ודרכים המובילים אליו. גם אני כתבתי שיר השבוע וגם לו יש סיפור מאחוריו. כתבתי אותו במסגרת סדנת השירה של הליקון התבקשתי לכתוב בלדה. לא הצלחתי להיצמד לחוקי המבנה שלה, אבל זו הבלדה שלי. הבלדה על השכן ג'ורג'.

השכן ג'ורג'

גם חולצה גם מכנסיים. כל בגדיו לבנים.

יוצא לחדר המדרגות, בכל פעם ששומע אי אילו רעשים.

מי אתה? שואל את הטכנאי של יס.

הו! אתה לא רואה אדוני, אני הטכנאי של יס.

אבל לא הזמנתי שום טכנאי של יס.

לא אתה אדוני, השכן ממול הזמין טכנאי של יס.

בשעת ערביים לפני שעת החדשות,

שוב שומע רעשים מוזרים בחדר המדרגות.

מי אתה? שואל את שליח הסושי.

הו! אינך רואה, אני השליח של הסושי.

אבל לא הזמנתי שום שליח של סושי.

לא אתה אדוני, השכן ממול הזמין סושי.

בבוקר מוקדם, בשעתם של האופים.

שוב יוצא לחדר מדרגות, לבדוק מי אלו המרעישים.

מי אתה? שאל את מחלק העיתונים.

הו! אינך רואה, אני מחלק העיתונים.

אבל לא הזמנתי שום עיתונים.

לא אתה אדוני, השכן ממול הזמין העיתונים.

בחצות היום באותם בגדים לבנים

שוב יוצא לחדר המדרגות והוא קצת נים ולא נים.

מי אתה? שואל את הרוצח השכיר.

הו! אינך רואה, אני רוצח שכיר.

אבל לא הזמנתי שום רוצח שכיר.

לא אתה אדוני, השכן ממול הזמין רוצח שכיר.

מדמם על רצפת חדר המדרגות.

בגדיו הלבנים המהולים בצבע אדום.

לא נשמעו עוד רעשים בחדר המדרגות.

מלבד רעשן של טיפות הדם בצבע אדום.


לא סיפור מעניין במיוחד עומד מאחורי הבלדה הזאת: לפני כחודשיים עברתי לדירה חדשה ובזמן המעבר בעודי מכניס את קופסת קרטון עמוסה לדירה החדשה יוצא השכן בדירה ממול ומתחיל לבחון אותי ואת מצבה של הדירה. זאת הייתה לפני כמה שנים השירה שהוא שכר והיא השתנתה לטובה אמר ואז התחיל להרצות את כל החסרונות שבה. היה לי קשה ובעיקר לא נעים להיפטר מנוכחותו הלא רצויה של השכן החדש.

בימים הראשונים שלי בדירה החדשה הגיעו אחד אחד הטכנאים למינהם להתקין לי את השירותים בהם אני משתמש ותמיד אבל תמיד השכן החדש בדירה ממול דאג לצאת ולהעיר את הערותיו וביניהם לגולל את סיפור חייו. עבר זמן רב מאז נתקלתי בשכן בדירה ממול ואני די חושש להיתקל בו שוב.

ויש גם מיקסטייפ משובח. בין השירים המצויינים יש שיר של ההרכב הניו יורקי סאקרס בשם ג'ורג', אבל זהו ג'ורג' אחר.

אפשר לשמוע ולהאזין לו כאן

ואפשר דרך iCast

ואפשר להוריד אותו

רשימת השירים

  1. Michael Yonkers with The Blind Shake – Carbo Hydro
  2. Ty Segall & White Fence – I Am Not A Game
  3. The Flaming Lips (feat. Bon iver) – Ashes in the Air
  4. Electric Guest – This Head I Hold
  5. Light Asylum – IPC
  6. Bikini – Canal Zone
  7. Allo Darlin' – Europe
  8. Suckers – George
  9. CALLmeKAT – Tiger Head
  10. Sébastien Tellier – My God Is Blue
  11. Super700 – Queen Of Inbetween
  12. Billy Bragg & Wilco – One By One
מודעות פרסומת

פוסט 09

כל אישה שמאוהבת בגבר מרחמת עליו קצת. מצוטט מספרו המופלא והשובה של משה סקאל – יולנדה. לא נותר לי להסכים עם הקביעה הזאת של אחת מהדמיות של הספר ואיכשהו הבנתי שבגלל שאני לא אוהב שמרחמים עלי, אף אישה מעולם לא התאהבה בי, למעשה לא נתתי לאף אישה להתאהב בי, ובכנות – אף אישה לא התאהבה בי באמת. ואני חושב שזה גם עובד הפוך, אנחנו קצת מרחמים על מי שאנחנו מתאהבים בו. מוזר שאני כותב על אהבה, שאני בכלל לא חווה אותה על כל צורתיה ולא מאמין שיכולה לנוח עליי. על אחרים בטוח שכן.

השבוע הציפה אותי כל כך הרבה מוזיקה טובה, בניגוד מוחלט לחיים בהם הציפו אותי כל מיני שברי מחשבות לא חשובות במיוחד המחשבות כל מיני חישובים לא הכרחיים במיוחד. חסרה לי הזרה. לפעמים חסר לי לדבר עם מישהו שאני לא מכיר בכלל. חוסר זה דבר חיובי, לעומת מחשבות על חוסרים, שרק מרוקנים.

אפשר להאזין כאן

ואפשר דרך ה – iCast

ולהוריד כאן

רשימת השירים

  1. Paul Weller – Kling I Klang
  2. Mystery Jets – Someone Purer
  3. Santigold – GO!
  4. Lost Lander – The Sailor
  5. Ramona Falls – Sqworm
  6. Strawberry Whiplash – What Do They Say About Me
  7. The Wave Pictures – Spaghetti
  8. Here We Go Magic – Make Up Your Mind
  9. Jack White – Love Interruption
  10.  Krakow Loves Adana – On / Off
  11. Patrick Watson – The Things You Do
  12. Rufus Wainwright – Sometimes You Need


פוסט 08

פרולוג

כמה ממכריי עוד קונים תקליטים, כמה ממכריי עוד קונים דיסקים, כמה ממכריי רוכשים מוזיקה ברשת. אני לא משתייך לאף אחת מהקבוצות הללו, לעיתים רחוקות יוצא לי לקנות מוזיקה והיא מקומית ומקוונת. הפעלתי את התקליט הראשון בגיל שש, דוד שמואל לימד אותי להניח את הסיכה על התקליט, אחר כך למדתי להפעיל את הטייפ דאבל קאסט וכמובן להניח את הדיסק על המגש וללחוץ פליי. הפעם האחרונה שרכשתי דיסק הייתה בחנות תקליטים בבאר שבע וזה היה אלבום הבכורה של franz Ferdinand.

דיסקים לא עושים לי את זה. משנת 2004 הם נודדים איתי בדירות השכורות השונות מבאר שבע, שדרות, יפו ותל אביב. בכל פעם מוצאים עצמם במקום אחד. פעם היו מסודרים יפה בשני מעמדים המיועדים לכך, פעם מעל הארון ופעם בתוך מגירה. היום הם בתוך שתי קופסאות קרטון, מעלים אבק ותופסים מקום ואני לא מוסר אותם, או חלילה זורק אותם.

התקליטים הראשונים

לא כל המשפחות מושלמות ובטח לא משפחות בשכונה ד' בבאר שבע, שנות השמונים של המאה הקודמת. חופשת פסח אני בבית סבתא שמנקה את הבית לקראת החג. בארון גבוה הוא מוציאה אחד אחד תקליטים ישנים, לא אלו של דוד שמואל שלימד אותי להפעיל פטיפון, אותם אני מכיר, אותם הוא לקח לדירה השכורה שלו לאחר שהתחתן ועזב את בית סבתא, אלו תקליטים ישנים יותר. אני מביט עליהם בכמה מהם מצולם אדם גבוה עם שער ארוך ומתולתל(לימים אבין שמדובר בצביקה פיק) ובשאר התקליטים מצולמים ארבעה אנשים, התמונה שלהם חוזרת תקליט אחר תקליט.

שאלתי את סבתא מי אלו ומה היא מתכוונת לעשות עם התקליטים היא ענתה שאלו חברי להקה שמאד אהבו בזמנו ולאחר שתי שניות של זיכרון רחוק, הורתה לי לזרוק אותם לפח. לא שאלתי יותר מידי ואת כל התקליטים אספתי וזרקתי לפח. בארוחת החג, סיפרתי בגאווה לאבי איך עזרתי לסבתא לנקות את הבית וכשהגעתי לחלק של התקליטים, הוא זעם ורתח. אלו החיפושיות – הביטלס הלהקה הכי טובה בעולם! לא זורקים תקליטים וכעס מאד על סבתא: איך נתת לו לזרוק את כל התקליטים האלו?!

עד עצם היום הזה מלווים אותי אירועי השלכת התקליטים באותו ניקיון של פסח וכשאני מזכיר לסבתא שלי היא דוממת – שתיקה שהיא הודעה באשמה, גיליוטינה נוחתת על זיכרונותיה. בגיל 14, שבע שנים אחרי, החלטתי שאני קונה לאבא שלי את המוזיקה של החיפושיות. קניתי אותה בדיסקים. כיוון שלא היה לי כסף רב החלטתי בהתייעצות מוכר בחנות התקליטים לקנות את האוסף האדום והכחול. המתנה הזאת לאבא יצרה את הרגעים היפים ביותר, אבל גם היחידים של אב ובנו עבורי. בטח סבתא שלי אומרת בינה ובין עצמה: אם לא הייתי אומרת לו לזרוק את התקליטים הוא בחיים לא היה מתקרב לאבא שלו.ומאז אני קונה דיסקים, אחת לשבוע, מבזבז את כל דמי הכיס שלי לדיסקים. זה מרגיז מאד את אמא שלי, ורק בגלל העובדה שדיסקים מעלים אבק שאותו צריך לנקות. אני מאזין לרדיו ומקשיב לדיסקים שאני קונה.

שמיכת הדיסקים של אלפרד 2007

שמיכת הדיסקים של אלפרד 2007

ה-דיסק

השנים חולפות ואני אוסף לעצמי את כל הדיסקוגרפיה של הביטלס וגם את כל ההיטמנים, קונה מעמד ועוד מעמד ועוד מעמד. המריבות הבודדות שלי עם אמא סבו סביב חתיכות הפלסטיק שמעלות אבק ואז הגיע הדיסק ששמעתי הכי הרבה בחיי. השנה 1999 חודש לפני הגיוס אני רוכש את האלבום  של בק midnite vultures ומכיוון שאין לי עוד דיסקמן אני מקליט את הדיסק לקלטת ושומע בווקמן. רק חודש אחרי הטירונות הפסקתי לשמוע אותו וכל הזמן הזה שמעתי אך ורק אותו. בכל פעם שאני שבוקעים צלילים מתוכו עולות בי התמונות של אוהלים ומדים ואם 16 ושל השכמות באמצע הלילה לשמור על המאהל.

הייתי נרדם איתו בלילות, יום למחרת הייתי מחליף סוללות לווקמן ולפעמים שלא היו לי סוללות הייתי שומע אותו בהילוך איטי עד שהבטריות שבקו חיים סופית. הייתי שומע אותו כמו תקליט היה לו צד א' וצד ב'. בכיתי את כל געגועי לבית לתוך הווקמן. ומכיוון שלא הייתה אז אהבה בליבי. פינטזתי על אישה בשם דברה, חיברתי לה שירים וכל חיילת שנדלקתי עליה קראתי לה דברה בליבי: "הדברה ממחלקה ב' מוצאת חן בעיניי, חבל שאין מספיק זמן כל הזמן עושים פה משהו, מנקים את הנשק, מנקים את הסירים, מסדרים ואני ג'ובניק לעזאזל. אני חייב לגשת אל הדברה ממחלקה ב'. אני צריך דברה בחיים שלי."

יום התקליט

התחלתי להוריד את המוזיקה שלי, אני מסדר את התיקיות לפי שנים, ככל שעובר הזמן אני שומע יותר ויותר מוזיקה, יותר ויותר אמנים חודרים לי לנפש, יותר ויותר אמנים מהעבר מגיעים לאוזן שלי. אם הייתי ממשיך לרכוש דיסקים לא הייתי מגיע לשמינית מוזיקה שנחשפתי אליה מאז האלבום הראשון שהורדתי. מוזיקה מכל הזמנים, מכל התקופות ומכל העולם. אני כבר לא אשמע אלבום אחד ויחיד במשך חודש ויותר. יש לי יותר "דברות" באוזניים. כמה שנים אחרי מגיע התהליך הטבעי באבולוציה הפרטית שלי לשמיעת מוזיקה. עברתי את התהליך הארוך והמייגע של המרת כל הדיסקים לקבצי MP3 והם נגישים לי בלחיצת כפתור. אני לא מתגעגע לדיסקים.

זו השנה החמישית, שבכל שנה בשבוע השלישי של חודש אפריל מציינים בעולם את יום התקליט. יום מוזיקה חגיגי של חנויות התקליטים העצמאיות בעיקר שבו מציגים מופעים מיוחדים, הקלטות ושיתופי פעולה של אמנים מיוחדים – כאמור יום שבח והלל לתקליט ובעיקר למוזיקה.

בימים האחרונים חשבתי על היום הזה, על חשיבותו, האם הוא הכרחי בתקופה זו שבה מכירות הדיסקים פוחתת משנה לשנה והופכת אותם ללא רלוונטים כמעט. האם זהו יום חג עבורי, בכל זאת מדובר במוזיקה, הדבר הזה שהכי חשוב לי בחיים. מצאתי את עצמי מתקשה להתרגש מהיום הזה וזאת על אף הזיכרונות שיש לי מתקליטים, קלטות ודיסקים שחלקם תיארתי בתחילת הפוסט. לא מצאתי את עצמי מתחבר ליום הזה. לזכותו של יום התקליט יאמר שהמוזיקה בו היא חדשה ומחדשת ולא נוסטלגית ושמאלצית כפי שימי חג וציון שכאלו יכולים להיות והוא כן מגיע מהמקום שמעודד צריכת מוזיקה חדשה וצלילים שלא שומעים ביום יום ולכן דעתי על יום זה חלוקה.

מבחינה היסטורית מה ששינה את פני המוזיקה והוליד עם השנים את יום התקליט, היה המצאת ההקלטה במכשיר הפונוגרף של תומס אלווה אדיסון ב-1877. המצאה שהייתה מהפכה אלקטרונית חשובה. המוזיקה הצליחה להגיע לאוזני כל החיים בעולם והולידה מחדש יצירות מוזיקליות של גאונים כמו מוצארט ובאך למשל. ההקלטה של המוזיקה היא אירוע שצריך לציין, עטיפות התקליטים והדיסקים הם רק מעין תהליך באבולוציה של עולם המוזיקה. אך ברורות לי הסיבות ליצירת ערכים סנטימנטליים ורומנטיים לחפצים הללו.

בעתיד הלא רחוק כבר יפסיקו להדפיס ספרים, ליצר דיסקים ועטיפות של דיסקים וסרטים יעשו על קבצים ובכל זאת, הספרות תישאר, המוזיקה תבעט והסרטים ירגשו. לכן יצטרכו לייצר ימי זיכרון שישחזרו את חוויות הקריאה בספר, ההאזנה לתקליט וצפייה בסרט פילם. בעתיד כזה יום התקליט יהפוך לרלוונטי וחשוב. יותר מזה, אני חושב שיוקמו מקומות מיוחדים שישחזרו את החוויות הללו. אולם שבו חדרים בהם אפשר להאזין למוזיקה מתקליטים(יכול להיות אחלה מקום לפגישות רומנטיות). ספריות יוגדרו מחדש ויוקמו אולמות קולנוע מיוחדים לסרטי פילם בלבד. כי הרומנטיקה לא תמות, לא צריך להרוג אותה, היא לא תושלך לפח האשפה או לסל המחזור. נוסטלגיה חשובה לנפשו של היצור האנושי ולהישרדותו בעולם.

 אפילוג

לאון פלדמן יקירי, עשה כתבה בתכנית רעש מקומי של הערוץ הראשון, על הדרך בה מופצת מוזיקה בימים אלו וכן מציע רעיון להיפטר כיצד אפשר להיפטר מדיסקים – לגרוס אותם. הכתבה שודרה לפני חצי שנה בערך ועדין לא עשיתי את זה, אולי הגיע הזמן.

פוסט 07

תופס את הראש ומתחיל לחפור ולגרד בקרקפת ללא הפסק, זה בדרך כלל קורא לי כשאני לא מוצא את המילים ובעיקר כשעור הקרקפת יבש ואולי בעצם הוא מתייבש כי המילים לא מרוות את המוח הקודח. ומוחי קודח בימים האחרונות בגלל סונטה שאני צריך לכתוב לסדנת השירה של הליקון, אם להיות מדויקים לתחרות הסונטה שנערכת בין משתתפי הסדנה. חשבתי שיהיה לי פשוט, שזה יבוא לי בקלות, אך שכחתי שבכל פעם שאני חושב בצורה הזאת הדברים הופכים להיות קשים ומסובכים ולבסוף מוצא את עצמי מגרד את הקרקפת היבשה, תופס את הראש ונמנע מלתלוש שערות.

מנסה שוב יוצאות להם כמה מילים על מסמך וורד. מוותר עובר לכתוב על דף. מוותר ועובר למטבח, מורח לי חרוסת על פרכיות אורז, מוזג לי פפסי מקס וחוזר לחדר. חוזר למטבח לעוד סיבוב של חרוסת עם פריכיות אורז. מכין תה קמומיל עם דבש וקינמון. חוזר לחדר ולא יוצאת סונטה. חוזר למטבח שוטף כלים, הכי טוב לשטוף כלים. תמידי יהיו כלים בכיור, מה שאי אפשר להגיד על מילים, כי מקומם של המילים על הדף ולא בכיור ואולי בכל זאת אמצע מילים שיחרזו בכיור.

ובכן יצאה לי סונטה, שאני מקדיש לכל שירי יוסי גיספן באשר הם. רק עליו חשבתי בזמן שניסיתי למצוא חרוזים. לא אשלח אותה לתחרות הפנימית של משתתפי מסלול השירה של הליקון. ההפסד כואב.

סונטה אייל גולן קורא לך

בימים ההם הייתה עבורי אלוהים

כל יום בתוכי משהו חדש נברא,

האמנתי בה שתחולל בי ניסים

לתוך הים הגדול ללא מורא.

בימים ההם הייתה עבורי אהבה

בחלומי צעדנו יד ביד לתוך הרחוב.

יפה כמו מלכה, כמו מופת לראווה

יום יום ידעתי בזכותה מה זה לאהוב.

ובימים אלו, הפגישה הופכת להתגלות

מתוך עץ בוער ואפל, בלילה חם ולח.

מנסה לחזות בה, אך אבדה בי הראות,

נעלמה ממני והותירה אותי שפל ומלוכלך.

             השתנו הימים והלילות, השתנתה התפילה

             לא צועד לתוך ים ולא ברחוב, חזרתי בשאלה.

Alex Kisilevich, Hair Rainbow

Alex Kisilevich, Hair Rainbow

נעבור למוזיקה, שבוע עמוס במיוחד עבר עליי. הרבה דברים טובים, הרבה סגנונות. יצא מיקסטייפ אקלקטי מעט – שווה האזנה, באמת! ולו רק בגלל השורה הראשונה של השיר האחרון הלקוח מהאלבום החדש והמרגש של  Spiritualized.

אפשר להאזין ב – iCast

אפשר להאזין כאן

ואפשר להוריד כאן

רשימת השירים

  1. The Shins – The Rifle's Spiral
  2. Disappears – Pre Language
  3. Hunx – Private Room
  4. Love Connection – Home On The Wave
  5. Shawn Lee's Incredible Tabla Band – Bongo Rock
  6. Amadou & Mariam – For Metamya
  7. Filasine – Sidi Bouzid
  8. Y La Bamba – Bendito
  9. Parov Stelar – The Princess
  10. Trembling Bells & Bonnie 'Prince' Billy – Ferrari in a Demolition Derby
  11. M.Ward – A Wasteland Companion
  12. Spiritualized – Life Is a Problem

פוסט 06

באחד משיטוטיי באינטרנט נתקלתי באתר הנפלא letters of notes בו מעלים לפחות פעם בשבוע מכתבים, פתקים ותצלומים של אישיים חשובים מתים וחיים מעולם התרבות, המדע והפוליטיקה. פעם בשבוע אני קורא מכתב, פתק, מזכר ולעיתים אני מוצא שאני לא מכיר כלל את האישיות שכתבה את הטקסט ובכל זאת, זה מרתק אותי. יצר מציצנות שבי מתעורר כשאני רואה בחורה מתפשטת בחלון ממול, אבל יותר אם אקרא מכתב שלה ששלחה לאהובה או לאחד מהוריה.

במכתבים בדרך כלל מתוארים הפרטים החסרים מהתמונה הכוללת, מרמזים ומסקרנים. הם לא הסיפור עצמו, אלא מרכיב שלו והם יכולים להיות סתם משעממים, מרכיב מתוך סיפור לא ממש הכרחי ונחוץ, אך מעניין. מכתבים הם סיפורים ויש סיפורים שהם מכתבים.

ואלו המכונים – אפסטילוריים, הם פחות מעניינים אותי. מכתבים מדומיינים של אנשים מומצאים פרי דמיונם של סופרים. אותי מעניינים המכתבים האמיתיים, של האנשים עצמם. כן, אני מודע לזה שיש בזה פאן רכילותי להיכנס בקרביים של אותה אישיות מפורסמת שחוותה רגעים פרטיים ויש לזה פאן מסחרי שהוצאות ספרים רוצים להרוויח על חשבון אותם טיוטות וכתבים אישיים ולא מסודרים, טקסטים שהיו מתביישים להוציא לאור.

מכתבים של סופר אחד, הביאו אותי להחלטה ללמוד לימודי תואר שני בספרות. זה היה כמה חודשים אחרי שסיימתי את לימודי הקולנוע שלי, אחרי שהחלטתי כמעט ברגע אחרון בצעד כואב לא לצלם את פרויקט הגמר שלי הימים, פוסט מלחמת לבנון השנייה, היו ימים מלאי שאלות וכל כיוון היה בגד פוטנציאל. קניתי את גוסטב פלובר מכתבים  ונשאבתי לתוכם – נשבתי בקסמם. גוסטב פלובר הפך מיום ליום, לסוג של מנטור עבורי. כל החלטה שלי נבעה מסיפור חייו של גוסטב פלובר, מכישלונותיו, מאהבותיו ומסגנון חייו.

"…אתה יודע, לפני כשישה שבועות השמיעה אמי הערה נשגבת(שהייתה גורמת למוזה לתלות את עצמה מקנאה על שלא היא שהמציאה אותה) והנה היא ההערה: השיגעון שלך למשפטים ייבש לך את הלב" מכתב שכתב פלובר ללואי בוייה ביוני 1855 והמוזה היא לואיז קולה, כך הוא כינה אותה ובה היה מאוהב והתכתב איתה רבות.

אחרי שסיימתי לקרוא את המכתבים, בערה בי התשוקה לכתוב מכתבים אבל לא היה לי למי. תחילה כתבתי לכל האנשים שאהבתי, סיפרתי להם את כל מעללי, סודות שלא חשפתי, תובנות, הגיגים וחוויות ממוזיקה וסרטים. לכתוב מכתב לאחרים מבלי לשלוח אותם, זה כמו לדבר לעצמך בקול רם – מטורף ומתסכל.

הנפוצים ביותר הם מכתבי אהבה, אומרים שאנשים עושים מאמץ לקרוא טוב משהם קוראים בדרך כלל כאשר הם מאוהבים וקוראים מכתב אהבה ולרוב אותם מכתבים רפטטיביים ומדגישים עד כמה אוהבים וכמה מתגעגעים וכמה שונאים וכמה מתנצלים וכמה מחזרים. אזרתי אומץ ואני מפרסם כמה מהמכתבים ששלחתי ודי מזמן.

ל——(השם שמור במערכת)

04.08.2007

"שומנייך מעניינים אותי, ראשית בפיזיות שלהם, מה חשבת, אני גבר שרוצה לזיין, אבל גם לאהוב ,כמו כולם, מי שיגיד לך אחרת, הוא משקר. נכון הכנות הזאת, של המשפט האחרון הייתה הורסת לי כל סיכוי, אבל איתך יש לי הרגשה, שזה לא יקרה ואם זה קרה, אנא הגיבי."

ל——(השם שמור במערכת)

14.04.2007

"ביום שלישי אני מקווה שיקרה משהו והייתי רוצה שנחזור לניסיון נוסף בינינו, אבל זה לא יקרה המלחמה הזאת בין דמיון למציאות, הורגת אותי ומחייה אותי בו זמנית.חשבתי שאשכח אותך באותה מהירות שבה הכרנו ונפרדנו. אבל הזמן נמשך ואני עדיין חושב עלייך. היום אני מודה שהמחשבות די חוזרות על עצמן ומשעממות אותי לרוב ואז עובר לחשוב על משהו אחר.

הייתי רוצה לשתף אותך בכל כך הרבה דברים שקורים לי בדברים שאני חושב עליהם בהצלחות המעטות ובכישלונות הרבים. ויותר מכל הייתי רוצה לשמוע אותך מדברת איתי מספרת לי על מה את חושבת ובין מה למה את מתלבטת."

פיטר ברודרייק מקדיש שיר לימים בהם שלחנו מכתבים – מקסים.

 

אבל יש גם סוגים אחרים של מכתבים. לא מזמן נתקלתי במכתב שכתב בנה של סבתי שנפל במלחמת התשה וביקש ממנה לא לדאוג ולשלוח עוד סיגריות כי הן נגמרות. מכתבים שהם פתקים של רשימות קניות, מכתבים שאנשים כותבים לעצמם ושומרים לקרוא אותם בעוד עשור, או על ערש דווי. מכתבים רשמיים המבשרים שמחות או כישלונות או דברים עצובים. בגיל 21 אחרי הצבא שלחתי לכל הוצאות האור השונות בארץ מקבץ שירים שלי וכולם דחו אותי במכתב לקוני ומרגיז.

ויש חלופת מכתבים מקצועית בים שתי קולגות ומומחים החוקרים נושא משותף. החלופה המפורסמת ביותר הם בין זיגמונד פרויד לקרל גוסטב יונג שהיא חלופה מרתקת בעיניי. כמו במכתבי אהבה ובין אישיים, גם בחלופה זו נחשפת שברירותו של אגו, נחשפת חמלה ובעיקר אנושיות.

"בנוגע להברקות הרוחניות שלי – אני שוב במיטבי ולא יצירתי במקביל – אני יכול לספר לך רק על אחת: הבנתי שהסיבה האולטימטיבית לתורך של אדם בדת היא חוסר אונים הילדותי, שהנו חזק אצל בני אדם הרבה יותר מאשר אצל החיות" פרויד כותב ליונג.

פתק שכתב פרדריק פליני לסטנלי קובריק

פתק שכתב פרדריק פליני לסטנלי קובריק

מכתבים בימינו לא רלוונטיים ומתלווה אליהם בעיקר מחשבות רומנטיות ומקבלים ערכים סנטימנטליים. מכתבים הם לא רלוונטיים. לקח לי הרבה זמן והבנתי שמכתבים זה מיותר ואפילו בדואר אלקטרוני. מכתבים צריכים את הזמן הזה, לתת למילים להתרגל לדף שהם נכתבו בו, לתת למילים זמן לחדור לנמען, שיופנמו, שישרטו, שיחצבו בתוכו. ובתקופה שלנו הזמן הזה הולך ומתקצר ולפיכך אין טעם במכתבים. היו מקרים שמכתבים לא הגיעו ליעדם והמילים שבהם לא נגעו באף אחד חוץ מהדף ובמעטפת המכתב. זה כמעט ולא יכול לקרות בתקופתינו בגלל שפע האפשרויות להעביר את המידע. היו מכתבים שצונזרו על ידי שלטונות עוינים והמילים נרצחו כמו שרוצחים אנשים. המכתבים נכחדו מהעולם.

זה כמו שפעם בכדי לשמוע מוזיקה, חיכנו שהאלבום יצא לחנויות ואז ניגשנו לחנות קנינו התקליט ואצנו חזרה הביתה, הוצאנו התקליט בזהירות מקופסת הקרטון שלו והנחנו אותו על הפטפון. הרבה זמן עבר מהרצון לשמוע את האלבום החדש לשמיעה עצמה. כך גם במכתבים, אנשים כתבו אותם הכניסו אותם למעטפה ניגשו לתיבת הדואר ושלשלו את המכתב וחיכו שיגיע לנמען ואז חיכו לתשובה. יכלו לעבור ימים, שבועות ואפילו שנים וכאמור יכלו לא להגיע בכלל.

הצעה שלי: פתקים לעומת זאת יכולים להיות תחליף ראוי. פתקים בדפים קטנים, פתקים של סמארטפונים, פתקים על המקרר, פתקים בצורת תמונה בהודעת טקסט. שלחו לי פתקים.

ואחתום כמו שחתמו במכתבים

מעבדכם הנאמן בהכנעה ובאהבה אין סופית.

אלפרד כהן

נ.ב

שיר ארקייד פייר we used to wait שמדבר על הזמן שחיכנו למכתב שהיה צריך להגיע

פוסט 05

ספר שאני אוהב במיוחד נפתח כך: "מי שכותב את סיפור חייו צריך קודם לחיות, על כן לא את סיפור חיי שלי אני כותב" כל כמה זמן אני חוזר למשפט הזה שכאילו נחקק לי בתודעה ותפקידו לאכוף את הכתיבה שלי כאילו הייתה מעשה אסור. כתיבה על סיפור חיים שעוד לא התקיים.

היתה לי פסקה על חג הפסח, על איך זה שהחיים פסחו מעליי ולא שמו לב לכשרון שלי ואז הבאתי אמרה קבליסטית על פסח, שאומרת שהחג מזכיר לך לפסוח מעל האגו וכל הפסקה נראתה לי מטופשת ומשעממת. בלי החיים שיש לי לחיות – פסח זה לא רלוונטי בכלל.

ישבתי השבוע בפאב, ברצלונה מנצחת את מילאן. עראק עם חמוציות. הברמנית מתעקשת לקרוא להם קרמבריז. שיר מוכר מתנגן לו. הלייט שבו מתחלף אצלי בלייף ושניהם שיינס און, כי כל השבוע הזה קשור במבט על החיים האלו שלי ואני הכי שונא שזה קורה. שמישהו יכבה לי את הלפיד המטאפורי קלישאתי המודע הזה שלי על חיי, בחיי שנמאס לי.

הייתה לי פסקה על חג המצות שהמילה מצה היא גם השורש של הפועל למצות ואיך החג הזה מזכיר לכולם שצריך למצות את מלוא היכולות הטמונות בתוכנו ואז קראתי אותה מחדש וצחקתי על עצמי. שנים שאני לא אוכל מצות.

וכל השבוע מתנגנים לי חמישה שירים של דניאל רוזן, משתלבים להם בין האג'נדה המוזיקלית שלי וכל יום הם משתלבים יותר ויותר, נחקקים בתודעה הסנטימנטלית שלי. זה נגמר מהר: 23 דקות ו – 10 שניות ובינתיים אין לי הרבה מה להגיד. זה הדבר הכי טוב שאני שומע בימים האחרונים.

הייתה לי פסקה על חג האביב, עז זה שאני אוהב כל כך את העונה הזאת עם כל השינויים בטבע וכל חיזורי הזבובים המזמזמים לי בחדרי עד לכדי הזדווגות מלאה. זין, אני אגיד את זה – אביב היא עונה מופלאה לאהבה ולזיונים.

ויש גם מיקסטייפ משובח ואיכותי ומופלא ומרגש של אחלה מוזיקה שבעולם, באמת.

אפשר להאזין ב – iCast

אפשר להאזין גם כאן

ואפשר להוריד כאן

רשימת השירים

  1. Graham Coxon – Meet And Drink And Pollinate
  2. Lotus Plaza – Monoliths
  3. Moonface – Yesterday's Fire
  4. Pepe Deluxé – Go Supersonic
  5. Chromatics – Back From The Grave
  6. Hospitality – Friends Of Friends
  7. Amy Stroup & Trent Dabbs – Stubbom Lover
  8. Lost In The Trees – Red
  9. Daniel Rossen – Silent Song
  10. Esperanza Spalding – Crowned & Kissed
  11. The Futureheads – Acapella
  12. Lower Dens – Nova Anthem