פוסט 28

 סיכום 2012 חלק 2 – אלבומי בכורה

חלק 1 – כאן

בשבועות הקרובים יציינו בעולם המוזיקה ובתרבות בכלל יובל לצאת אלבום הבכורה של הביטלס – Please Please Me, אלבום שסלל את הדרך לארבעת חברי הלהקה לקריירה מוזיקלית עשירה, מגוונת ובעיקר משפיעה, אלבום שהוא אבן דרך במוזיקת הפופ, הג'נסיס שלה, אלבום שיצר תפיסות אחרות במוזיקה ובתרבותו… כאן אני עוצר, יש אין ספור דרכים לתאר את האלבום הזה ואת החשיבות שלו מן הסתם נחשב לאחד מאלבומי הבכורה הטובים ביותר בהיסטורית הפופ, האם השנה יצאו אלבומי בכורה טובים ומשפיעים? אנסה בקצרה לענות על השאלה הזאת.

לא הצלחתי להסביר לעצמי, את האובססיביות למוזיקה חדשה ולאמנים חדשים, אני תמיד מחפש את השם שאני לא מכיר, אולי בתת מודע שלי, אני רוצה להיות חלק מההיסטוריה בהתהוותה, כמו אבא שלי בשנת 1963 ואולי בגלל שאמנים חדשים המוציאים אלבום בכורה מביאים איתם רוח חדשה, צעירה וחצופה והם גורמים לי באמצעות המוזיקה שלהם לשמר את התחושות הללו בתוכי, להמשיך לפתח אותם אצלי.

בעשור הראשון של המאה ה – 21 יצאו אלבומי בכורה משובחים ביותר, שסחפו אחריהם לגלים של טרנדיים מוזקליים, שכיוונו את הרוח מחדש, להקות ואמנים כמו ארקייד פייר, סטרוקס, וויט סטרייפס, ליברטנס, ארקטיק מנקיס ומעל לכולם ג'ימס מרפי, יצרו סאונד רענן וסוחף לצד אופנות מוזיקליות חדשות כמו למשל הניו פוסט Pאנק, Pאנק-Fאנק ועוד.

השנה, כמו בשנה שעברה, אני מרגיש שהמושג הזה של 'אלבום בכורה' הולך ודועך, פחות ופחות יוצאים אלבומי או סינגלי בכורה שמשפיעים ומשנים כמו עד לפני כמה שנים ולא בגלל שהדרכים לפרסם מוזיקה ולהקשיב לה, השתנו עם השנים ולא משום התחזקות מעמדם של הבלוגים ורשתות חברתיות על המוזיקה, לדעתי זהו תהליך עמוק יותר, אולי פסיכולוגי/סוציולגי/פילוסופי – אנחנו נרתעים מהחדש והחדש, נרתע מעצמו מזה שהוא כזה. אולי אנחנו בדור שמחפש את עצמו, את הזהות התרבותית שלו, שמתעסק במהות, פחות מנסה לחוות ריגושים ופחות עוד יותר מנסה להיות בהתהוות. אנחנו דור שחווים התחדשות ושינויים בתהליכים טכנולוגיים ולאו דווקא רוצים לחוות את אותן תחושות וחוויות בתרבות שאנחנו צורכים, לדעתי זה יכול ללכת במקביל ועם השנים אפילו יתאזן והכף תוטה לטובת חידושים תרבותיים.

ולמרות זאת, גיליתי השנה כמה אמנים חדשים שהצליחו לרגש אותי, שהצליחו לפתח אצלי מערכי ציפיות שרק מחכים לאלבום השני, מחכים להתאהב ולהעריץ ובמקרה הגרוע – להתאכזב.

sports1

מתחילים(למטה אם תגללו תמצאו איך להקשיב לשירים הנבחרים)

The Barbaras – Flow

מדובר בלהקה שכבר רצה כמה שנים ואפילו הספיקה לעבוד עם ג'יי ריטארד המנוח ורק עכשיו הוציאו את אלבום הבכורה שלהם, גאראז' פופ משובח וסוחף! השיר הזה בין היתר אחד משירי השנה שלי.

The Orwells – In My Bed

ממשיכים בגאראז' פופ, ז'אנר שחביב עליי במיוחד, והפעם להקה צעירה מארצות הברית, כמה בלוגים השוו אותם לארקטיק מנקיז ולא מצאתי כל כך הרבה דמיון, השיר הזה היחיד מהאלבום ששווה התייחסות

Black Marble – A Different Arrangement

צמד מברוקלין, בירת האינדי של זמננו. האלבום שלהם, הוא אחד מאלבומי השנה שלי, צמד נגני סינטיסייזרים בלו פיי, רוכבים על גל הניו וייב משנות השמונים, אבל פחות אפלים ממנו

Calvin Love – Treasure Hunters

הבחור הזה מקנדה, פעיל מוזיקלית מגיל 13 ואני מניח שלא כל כך הולך לו, האלבום שלו מציג גאראז' עם נגיעות אלקטרוניות והכל בלו פיי, יהיה לו קשה מאד לפרוץ לדעתי, אך בכל זאת יש במוזיקה שלו מעט אלמנטים ממכרים.

The 2 Bears – Work

פרויקט של ג'ו גודארד מהוט צ'יפ שלדעתי צריך להיות הדבר העיקרי שהוא עושה, רמז לפוסט הסיכום הבא שיכלול את רשימת הותיקים שהוציאו השנה אלבום. אלבום הזה של 'שני הדובים' עולה על החדש של הוט צ'יפ בכמה דרגות, מוזיקה אלקטרונית פופית אינטליגנטית. אחד מאלבומי השנה שלי.

Solange – Lovers In the Parking Lot

סולאנג' אחותה של ביונסה ולפי הדברים הראשונים שהוציאה עד עכשיו, יותר מוכשרת ממנה. מוזיקת פופ Fאנקית סקסית במיוחד, אחד האלבומים הכי צפויים לשנת 2013

Kindness – Anyone Can Fall in Love

השיר הבא הוא מאלבום הבכורה הכי טוב של השנה לדעתי. אלבום של האמן אדם ביינברידג' שמשלב ברגש Fאנק והאוס, מוזיקה חמה וקרה ועושה סלט טעים באוזניים, אם יש מישהו שאני מצפה לאלבום הבא שלו זה קיינדנס.

Lana Del Rey – Blue Jeans

נראה לי שכולם מכירים את אליזבת גראנט, עננים כבדים של הייפ אפפו אותה עוד לפני שנשמע השיר הראשון והמשיכו גם אחרי צאת האי פי הראשון, בדרך כלל הייפ גורר איתו אכזבה ואלבום הבכורה שלה ארוך ומייגע חוץ מכמה שירים שכבר הוציאה בעבר, האלבום לא ממש שווה התייחסות ועדיין היא מסקרנת אותי מאד.

Daniel Rossen – Silent Song

דניאל רוזן, הוא חבר להקת גריזלי בר ודפרטמנט אוף איגל והשנה הוציא אי.פי קטן, לדעתי האי פי של השנה, דניאל רוזן התעלה על ההוצאה של להקת האם שלו וחיבר חמישה שירים משובחים, היה לי קשה לבחור שיר אחד ממנו, ממליץ מאד וגם לעקוב אחריו.

Matthew E. White – Big Love

על מתיו אי. וויט כתבתי פוסט שלם, עוד בתקופה שחשבתי לעשות את זה באופן קבוע, היה לי ספק אם להכניס אותו לסיכום הזה, כי נותרו שאריות בודדות מהאלבום הזה בתוכי, עדין יכול מאד להיות שאאסוף את כולן או שאמצא דרך אחרת לאכול אותו.

Wymond Miles – Singing the Ending

ווימונד מילס, עוד יוצר יוצא להקה (The Fresh & Onlys) גם במקרה שלו מתעלה על החברים שלו בלהקת האם שלו, אם דיוויד בואי היה מתחפש לרוברט סמית' מהקיור, הוא היה נשמע ככה, אם זאת האלבום כולו לא סוחף ויש לו דרך ארוכה ליצור משהו יחודי עבורו ויש סיכויים לא רעים.

Halls – I'm Not There

סם האוורד הוא לונדוני בן 21 שגילית ממש במקרה, לאחר שהתעלמתי ממנו לחלוטין בבלוגספירה ואין לי מושג למה, אלבום הזה שלו, הוא קסם וכישוף יחד, מתכתב בצורה מעניינת עם ג'ימס בלייק, אך יותר דרמטי ממנו. הלילות של אוקטובר העצוב שלי, היו דוממים בלעדי הפסקול שלו.

Jessica Pratt – Streets of Mine

השנה הזאת כמעט ולא שמעתי פולק, שזה ז'אנר מתקשה להתחבר אליו, אך כשיש יש שילוב של טקסט וקול, קשה לי מאד להתעלם, בשיר הזה היא מזכירה את בוב דילן, כאילו הייתה הצד הנשית שלו ובמהלכי הגיטרה שלה יש מן הניק דרייק וזה שילוב מאד מעניין.

Mirel Wagner – Despair

הסביבה והמוצא של אמנים מעניינת אותי מאד, מיראל ווגנר היא ממוצא אתיופי שגרה בפינלנד ועושה פולק מסורתי, כמו ג'סיקה פארט מאלבומי הפולק של השנה!

Chris Cohen – Solitude

כריס כהן, הוציא את אלבום שהוא למעשה המנון לאנשים הבודדים והשיר הזה הוא המייצג, לבודדים אין כל כך הרבה סיבות לבכות, כי אין מי שיפגע בך, אבל כמישהו זורק איזה ספוט או מציב מראה לבדידות שלך, אתה מתחיל לבכות, כי אתה מבין שהבדידות, שאתה מכור לה ורגיל אליה, פוגעת בך כל כך חזק. אחד מהאלבומים הטובים של השנה.

אפשר להקשיב כאן

וגם ב – iCast

ולהוריד כאן

רשימת השירים

  1. The Barbaras – Flow
  2. The Orwells – In My Bed
  3. Black Marble – A Different Arrangement
  4. Calvin Love – Treasure Hunters
  5. The 2 Bears – Work
  6. Solange – Lovers In the Parking Lot
  7. Kindness – Anyone Can Fall in Love
  8. Lana Del Rey – Blue Jeans
  9. Daniel Rossen – Silent Song
  10. Matthew E. White – Big Love
  11. Wymond Miles – Singing the Ending
  12. Halls – I'm Not There
  13. Jessica Pratt – Streets of Mine
  14. Mirel Wagner – Despair
  15. Chris Cohen – Solitude
מודעות פרסומת

8 comments

  1. David · דצמבר 7, 2012

    יש! אני לא היחיד שחושב שהאלבום של 2Bears הוא אחד הטובים שיצאו השנה. יש!

    • אלפרד כהן · דצמבר 8, 2012

      הו! אני מכיר עוד כמה אנשים שזה חזק באלבומי השנה שלהם

  2. גיאחה · דצמבר 12, 2012

    תענוג! יופי של דברים. אי אפשר להוריד ממדיה-פייר, ת'ו. 😦

  3. גיאחה · דצמבר 21, 2012

    ואחרי ששמעתי ושמעתי – איזה אוסף מופלא!!! שירים נהדרים אחד-אחד, אתה עורך מצוין. שמחתי גם להתאהב בכמה וכמה שירים שלא הכרתי קודם. תודה שהכרת לי!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s