פוסט 36

Rayskinder – Kosmi 2013

הטענה המרכזית במאמר הקצר של חוקר התרבות והמוזיקולוג פרופ' אריאל הירשפלד 'הגיג על שירה' שהמוזיקה אינה שירה הן אינן אומרות אותו הדבר בדרכים שונות. כל אחת מייצגת דרך לבטא תחושה או רעיון. השירה ממונה על החכמה בעוד שהמוזיקה אוחזת ברגשות. "המוזיקה היא לשמוע בלבד..והשירה היא לדבר באמת…המוזיקה היא להיות ..והשירה היא לעוף". אני מרשה לעצמי לחלוק על דבריו של פרופ' אריאל הירשפלד וטוען שמוזיקה ושירה הן יותר מעוד חברות טובות ויותר מאחיות וקרובות משפחה. השירה יכולה לעוף הכי גבוה ולמרחקים בלתי נראים כמעט בעזרת המוזיקה ולהפך, המוזיקה מרגשת יותר ובועטת יותר, כשהיא מנגנת שירה.

במובן מסוים הירשפלד מחזק אמרה מפורסמת של ויקטור הוגו שאומרת שמוזיקה מבטאת רגשות שלא יכולים להתבטא במילים אך גם לא יכולים להישאר דוממים. ושוב אני מוצא את עצמי לא מסכים עם ההפרדה הזאת בין שתי האומניות האהובות עליי ולדעתי הן חייבות להתחבר יחד, במיוחד בעת הזאת, היצירות הטובות ביותר הן אלו שמשתמשות ממרכיבים אחרים וזרים לא אופינים לה, למשל השירה מהמוזיקה והקולנוע מהציור.

האלבום החדש של רייסקינדר 'קוסמי' יכול להדגים במעט את הטענה שלי שמוזיקה ושירה יכולות להגיד את אותו הדבר באותו הזמן. כן שרייסקינדר הלא הוא אסף עדן, הוא קודם כל משורר, הפואטיקה שלו משתמשת בשפה רזה אפילו אנורקסית, בשילוב של הומור, מודעות עצמית ואירוניות. אותם אלמנטים פואטיים מתורגמים למוזיקה שלו ואולי אפילו להפך, המוזיקה Lo-Fi, הלא מכוונת, המלוכלכת, הרפטטיבית, האלקטרונית, המסומפלת והדלה באמצעים, הוא מלביש לתוך הטקסטים שלו.

האלבום משלב את כל הז'אנרים בטראשיות גאוניות הוא נע בין פופ לבלוז ומערבב את הכל במעין היפ הופ פסיכדלי ואלקטרוני. הבחירה הזאת שלו מבטאת בצורה בולטת ביותר את הטקסטים אותם הוא שר או מדבר, לא ניתן רק להקשיב למוזיקה שלו אלא צריך גם להתייחס וכל אחד יעשה זאת בדרכו שלו אם בהומור ואם לעומק, זה פתוח לכל פרשנות. יחד עם זאת, רייסקינדר לא הורג את עצמו כיוצר ונותן לשירים את החופש המוחלט למאזין, הוא נוכח-נעלם, הקול שלו שכאילו עושה דווקא, שיכול גם מאד לעצבן אוזניים עדינות משאיר אותו שם יחד איתי ועם כל מי שמקשיב לו.

המבנה של השירים שלו מאד ברור – הם קצרים, חדים ומדויקים, יכול מאד להיות שיש בהם משהו עצל, "זרוק", לא מלוטש ולא גמור, אבל זה הסגנון שלו והוא נאמן לו מאד והוא משרת את מה שהוא רוצה להגיד או רוצה שאנחנו המאזינים נרגיש. הבחירה במילים מאד מדויקת ומשרתת את המוזיקה, את הדרך שבה רייסקינדר מציג אותה.

 1872060239-1

"שלוש שנים בלי כרטיס אשראי"

רייסקינדר מקדיש חלק נרחב באלבום למוזיקת/שירת מחאה, בשירים 'בלדה לחשמלאי רעב' ו-'משהו בכיס' ו-'זר לא יבין זאת' מייצגים אדם אבוד, מיואש ופשוט בתוך חברה מקולקלת שלא ניתנת לתיקון; "ראיתי את העתיד וזה כאילו יש לי משהו בכיס / או שאין לי משהו" המשפט הזה הוא הדיבור האמיתי שמעניקה השירה אבל אם הוא היה נאמר בלי המוזיקה שמתלווה אליו או רק נקראת בתוך כתב עת וספר שירה הוא היה הולך לאיבוד, ריק מתוכן, משפט כזה לא יכול לעוף שהחומר שלו הוא רק דיו על דף.

"אופס! הערפל שופך את הספק והמונה דופק"

בשאר האלבום מתעסק רייסקינדר במרירות ובעצב בחיים שלו כמעין פילוסוף עייף המשתעשע בעצלנות עם המחשבה, אבל גם כאדם רגיל מן השורה. השיר 'קוסמי' הוא אחד משירי הפופ המדליקים ביותר ששמעתי לאחרונה, הוא קצת הזכיר לי את שירים של המוזיקאי, סט בוגארט מההרכב Hunx and His Punk רק שהוא מלווה בשלוש זמרות רקע ולהקה בדרך כלל ומה שגרם לי לחשוב שיהיה מעניין לשמוע את רייסקינדר עם מקהלה, זה יכול להיות מרתק.

אפשר להכניס את רייסקינדר לאיזור הספוקן וורד, הוא עומד לבד על הבמה עם מכשיר שמוציא ממנו את הסימפולים לשירים שלו, כמו משורר שעומד עם דף שירים שמוציא את המילים שסימפל מהנשמה שלו, אך הוא גם מוזיקאי וגם סופקן וורד וגם משורר – אמן מוכשר שמשתמש בשקי הכלים של המוזיקה והשירה ויוצר אמירה אחת ברורה וחדה ועם זאת גם מאד משעשעת ואירונית.

מודעות פרסומת

פוסט 35

שרון מולדאבי – אם אתה חי 2012

לפני יותר ממאה שנים בכדי להיחשף לסגנונות מוזיקה שונים היו צריכים בעיקר להשתמש בתחבורה, לנסוע או לשוט לחצות יבשות. מספרים שהמוזיקאי ההונגרי בלה בארטוק מתחילת המאה – 20 חצה יבשות בכדי למצוא צלילים חדשים ולהשתמש באלמנטים פולקלוריים בקונצ'רטואים שהלחין. היום כמובן מספיקות כמה לחיצות כפתור ומגיעים לאיזה צלילים שרוצים. מעניינים אותי במיוחד מקורות ההשפעה של מוזיקאים ובגלל שלא מכיר את כולם באופן אישי, אני יכול רק לנחש ממה הושפע שיר זה או אחר. יש מקרים שאתה כמעט יודע בדיוק למה מקשיבים וממה מושפעים המוזיקאים, כמו במקרה של שרון מולדאבי.

לכל מי שלא יודע שרון מולדאבי הוא עורך מוזיקלי, מבקר מוזיקה, די ג'י וגם כמובן מוזיקאי. שרון בוודאי חוצה יבשות וימים ומקשיב למוזיקה בכל מיני סגנונות ומכל הזמנים, הוא מוציא ומחשיף את עצמו לכל השפע שהמוזיקה יכולה להציע. הכובעים שאותם לובש שרון מולדאבי הופכים היצירה שלו ליותר מעניינת ויותר מסקרנת ורוב הסיכויים שיהיו גם אכזבות.

6378_10151321001813287_83357243_n

באלבום הקודם של מולדאבי חוויתי אכזבה שרק ציפיות יתר יכולות לגרום ולמרות זאת, השיר 'בורחים' ממנו אחד מהשירים הישראלים האהובים עליי בכל הזמנים, אז ככה שלא ממש חיכיתי לאלבום החדש שלו 'אם אתה חי' וכשהוא יצא לא התרגשתי במיוחד, משהו בתוכי אפילו לא רצה להקשיב לו השארתי אותו באיזה תיקייה במחשב. הסיפור שלי עם האלבום הזה לא מתפתח למשהו מקורי, עם הרגעים הראשונים שכן נתתי לו צ'אנס והקשבתי, נו איך אפשר שלא – התאהבתי.

האלבום נפתח בהמנון רוק'נרול חזק וממכר, פסקול מושלם לנסיעה ובכלל בשיר הזה גורם אצלי לתנועתיות מרובה, הכי אני אוהב מאד להקשיב לו שאני רוכב על אופניים. ריף גיטרות החשמליות בשיר מזכיר מאד את אלו של להקות הפוסט פאנק בגל הנוכחי שלהן במאה ה-21 למשל Bloc Party ודומיהם. השיר 'אם אתה חי' שנושא את שם האלבום מייצג את הרעיון המרכזי שלו – הדיאלוג הפנימי של אדם עם עצמו, של אדם שיוצר מתוכו סוג של ישות ומדבר אל עצמו כאילו היה אדם זר לו לחלוטין.

בשיר השלישי 'היה פעם ילד', הדיבור הפנימי הזה מתחזק ומתעצם, הדובר פונה אל הילד שבו, יותר נכון הילד שאיננו, נעלם ואולי הוא עוד שם שר מולדאבי. בכל השמעה צפים בי כל הסמלים והרעיונות שהילדות מייצגת; התמימות, סקרנות וחוסר הפחד. הילדות זה משהו שחייבים לשמר. בשירים שיבואו אחר כך שרון מולדבי מתעסק בתחום הרומנטי. הבלדה 'אור אהבה' הוא שיר פופ מקסים. אבל שיר האהבה 'לחם' הוא מהמרגשים ששמעתי בעברית לאחרונה, הטקסט מתאר סיטואציה במטבח הוא שר: "לחם, ושמן זית, לטבול אצבעות דביקות, ללקק, למחות, לחם, ושמן זית, שפתיים נוזלות מחום, במטבח, שלך" אין יותר מקסים בעיניי מדימויי אוכל לאהבה ובעברית זה נשמע קסום יותר.

בכובע הדי ג'י שרון מולדאבי נחשף לחומרים שלא היה מגיע אליהם בדרכו הטבעית וכך נחשף ללהיט רחבות הריקודים של אירועים 'אש' של משה פרץ, הוא זיהה בשיר איכויות פופ ולקח את זה למקום אחר בסקאלת ז'אנר הפופ עם פחות סלסולים ויותר חספוס בהגשה ודגש על בס גיטרה תופים. בעיני זה קאבר מדהים, הוא לא מגיע ממקום מתנשא או לועג, אפשר אפילו לחשוב שזה שיר שכתב בעצמו שרון מולדאבי.

למרות ששרון מולדאבי, חשוף לכל כך הרבה סגנונות מוזיקה הוא שומר ביצירה שלו על אחידות ועל סגנון מאד ברור. זה יכול להיות קצת מפתיע, כי למשל לפעמים אני יכול לדמיין אותו עושה היפ הופ בכל פעם שקורא ביקורת שלו על אלבום כזה או אחר בז'אנר ההיפ הופ במדור המוזיקה שלו של העיתון גלובס וכן זה מה שקצת מפריע לי שאין איזו סוג של התפרעות ז'אנרית ביצירות שלו, אך לשמחתי באלבום המרגש הזה, אני ממעט לחשוב ולעסוק בזה.

 אם לסכם במשפט אחד את האלבום הזה הייתי לוקח מהשיר 'אני חיה' שהוא השיר הכי טוב באלבום לדעתי, את השורה: "עמוק בתוך הגוף שלך, אני מוגן בנצח רך" כי המוזיקה היא כמו נצחית ויש בה הרבה מן הלבטים הקיומיים של האדם ושרון מולדאבי מגיש את זה ברכות, ברומנטיות וברגש ענק. הוא מצליח להתעסק בחומרים עמוקים יותר ועמוקים פחות והכי חשוב לענג.

פוסט 34

 Kama – Kama 2012

 היה זה לפני שנתיים בערך שראיתי את קמה ורדי מופיעה לראשונה, באירוע שירה, אתנחתא מוזיקלית בין המשוררים. מהרגע הראשון שמנחה האירוע הציג אותה, התאהבתי ומאז אני עוקב, יותר נכון מחכה ומחכה ומחכה, זמן ההמתנה הזה דומה לזמן הזה שאנחנו מקדימים לראיון עבודה או לדייט ראשון, עשרות ענני ציפיות נוצרים מעליך, קצת אופפים אותך, אבל איפשהו גם מגנים עליך. ההמתנה הייתה שווה, הו כמה שהיא הייתה שווה, כי האלבום עולה על כל הציפיות שפיתחתי. אז כבר ידעתי שאיכשהו אראיין אותה, למרות שהבלוג הזה לא היה קיים, הייתי בטח ממציא איזה בלוג בשתי שניות ומראיין אותה.

כוחו של אלבום מופלא זה נמצא ביכולת שלו ליצור אצל המאזין מעין תודעה חדשה, במוזיקה הנכונה אנחנו יכולים כמו לשוחח עם עצמינו מחדש, מרעננים ומחדדים את האינטואיציות הרגשיות שלנו, חולשתו לעומת זאת באורך שלו, השירים מאד קצרים ואין מרחב להשתקע בו, התחושה מעט דומה למישהו שבורח ממך, אך זאת גם הסיבה שאני יכול להקשיב לו שוב ושוב.

קיימים שלושה סוגים של מסעות; מסע לעבר מטרה, מסע שהוא בריחה ומסע שהוא התכנסות פנימה וחקירה. קמה ורדי יוצרת את שלושת סוגי המסעות הללו אם בטקסטים ואם במהלכי הגיטרה ואפילו משהו במנעד הקולי, משהו שאני לא יכול להסביר יכול לגרום לי לצאת למסע. כל שיר הוא מסע אחר; אתה עובר תהליך, מסתתר או שמא בודק את עצמך. אולי זה כל כך הרבה באלבום אחד, יוצר עומס רגשי, אבל אל דאגה, קמה מגישה אותו כקסם וברכות.

אז לראיון 

מי זו אלייזה?

"קשה להגיד. אלייזה היא שילוב של כמה דמויות שנכחו בחיים שלי. והיא גם מומצאת באותו הזמן. היא דמות חסרת פנים באיזשהו מקום היא שם בשבילי בתקופות שאין לי מישהו אחר לכתוב לו שירי אהבה. היא נושאת הכתר האידיאלית. או העול. משהו בסגנון. יש לה הרבה שמות."

השירים שלך מושפעים מפריק פולק תת ז'אנר שפרץ בתחילת העשור הקודם, עם אמנים כמו קימיה דאוסון ודבדנרה בנהארט, עד כמה הם משפיעים עלייך, מי כן משפיעים עלייך?

"אם להגיד את האמת, את רוב האמנים בז'אנר הזה הכרתי אחרי שאמרו לי שאני צריכה לשמוע אותם כי נשמע שאני מושפעת מהם. למעשה אני הרבה יותר מושפעת מאמנים כמו תום וייטס, סיד בארט, הפואוגס, בילי הולידיי. ועוד כמה. מישהי שאני כן מושפעת ממנה מז'אנר הפריק פולק היא ג'ואנה ניוסום, שאותה אני מאוד אוהבת. למעשה האלבום החדש נכתב במידה רבה בהשראת YS שלה."

המשורר אבות ישורון אמר "שאדם הולך על הזיכרונות שלו, זה הנעליים שלו" ובשירים שלך יש לא מעט אלמנטים של מסע וזיכרון, את שרה ממקום של געגוע למצב התודעתי של נודדת או ממקום מפוקח ומקום של מנוחה?

"קודם כל אני לא מרגישה כאילו אני מסתכלת אחורה על המסע, אני מרגישה כאילו הוא עדיין בעיצומו. מצד שני אני כן נוטה להתגעגע, וגם לעשות אידיאליזציה מסוימת לעבר. וזה גם נכון שיש אלמנט מפוקח בשירים שלי, אבל לדעתי באיזשהו מקום זו התפקחות מזויפת, שבאה, אולי, להסתיר רגשנות גדולה מדי ונטייה להיסחפות."

בטקסטים שלך אני מזהה מחשבה פואטית מסוימת מעבר למוזיקליות של המילים בתוך השורות, מה תהליך העבודה שלך, כתיבה ואז הלחנה או להפך?

"הכתיבה וההלחנה לא מופרדים אצלי, זה לגמרי בא ביחד. באופן טבעי יש מחשבה מעבר למוזיקליות ולקצב המילים. אבל זה דבר קצת אחר משירה. אני כותבת גם שירה ואף עם לא הצלחתי להלחין אותה. פזמונים הם שירה מדוברת, שירה שיש לה כנפיים חזקות יותר ובאופן טבעי היא צריכה להתאמץ פחות. יותר קל לכתוב שירים. וגם יותר קשה. צריך להיות מוכנים להתמודד אם חוסר הדיוק שהרבה פעמים המוזיקה כופה על המילים. ומצד שני היא גם באמת נותנת הרבה."

הפולק הוא ז'אנר עירום ובאלבום היו שירים שקיבלו עיבודים ונוספו להם כלים ואפילו קולות רקע, מה היו השיקולים בעיבודים

"תראה, מבחינתי ההגדרה של המוזיקה שלי כפולק היא ברירת מחדל. אני אוהבת את השירים כמו שהם, ערומים, אבל אני עוד יותר אוהבת אותם לבושים יפה. השיקול היחיד בעיבודים היה שהם ישמעו טוב ושאני ואודי נאהב את מה שיצא. אני אוהבת הפקות עם הרבה כלים וקולות רקע וכל הבלאגן, זה משמח אותי לשמוע את השירים שלי ככה. למעשה הלהקה החדשה שאני עובדת איתה היא מאוד כזאת, אנחנו שישה אנשים וכולם שרים ומנגנים ועושים מלא רעש. זה כיף."

את נותנת כבוד רב ומשקל לדרך בה מוצגים השירים שלך, את מופיעה במקומות נגיד אזוטריים, את משקיעה בלבוש שלך, מעניקה להופעת השירים שלך מהאישיות החוקרת שלך, האם זה חלק מהשיר, מהמחשבות עליו?

"זה מצחיק. אני לא יודעת, זו לא החלטה שקולה, להיות בצד האזוטרי של הדברים. אני פשוט מופיעה במקומות שאני אוהבת ללכת אליהם ובאירועים של אנשים שאני אוהבת להיות בחברתם. בדרך הזו אני מניחה שזה חלק מהשיר, כן. אני מתלבשת בדיוק באותה צורה בבגדים שאני אוהבת להיות בתוכם. קשה לי להגיד שאני מתכננת את החבילה השלמה. אני פשוט עושה מה שנראה לי נכון באותו הרגע ומקווה לטוב. לפעמים זה נופל למקום הנכון ולפעמים לא."

kama2

קראתי באחד הסטטוסים בפייסבוק שלך, לפני שהעלת את האלבום לבאנדקאמפ שאין לך כח לחכות לעבודה מול יח"צ בכדי להפיץ את האלבום שלך, את באמת מאמינה בזה ואיך את חושבת שאת יכולה כן לעשות את זה?

תראה, מצד אחד אני באמת מאמינה שכשמשהו טוב אז הוא תופס גם בלי עזרה חיצונית, ואני מאמינה באלבום הזה. מצד שני גם אם אתה הבן אדם עם הכי הרבה מזל בעולם בשביל לזכות בלוטו צריך לקנות כרטיס. האמת היא שאם היה לי כסף לזה הייתי לוקחת מישהו טוב שיעשה את היח"צ בלי לחשוב פעמיים. אני מקווה שזה יעבוד גם בלי, פשוט מפה לאוזן. אי אפשר לדעת.

מה את חושבת על הטרנד החדש של גיוס כספים להפקת אלבום באינטרנט?

זה די לגיטימי בעיניי. לי היה מזל עם האלבום הזה והייתה לי דרך לגייס את הכסף גם בלי תרומות, אבל אם זו לא הייתה הסיטואציה אז זו לא דרך שהייתי פוסלת. לא יודעת. אם זה נעשה בטוב טעם, על ידי אמן שבאמת לא יכול לגייס את הכסף בדרך אחרת אז זה נראה לי ממש בסדר גמור. בעצם מה ההבדל בין לקנות את האלבום לפני שהוא הוקלט לבין לקנות אותו אחרי? זה אפילו יותר רומנטי לקנות אותו לפני, ככה אתה באמת חלק.

אחת הביקורות שיש על המוזיקה העצמאית בישראל שהיא ברובה נמצאת בתל אביב ולא יוצאת החוצה, האם את מתכוונת להופיע ברחבי הארץ?

אני בהחלט מתכוונת להופיע מחוץ לעיר וגם עשיתי את זה כבר קצת. הופעתי בכליל לא מזמן, ויש לי הופעה מתוכננת בלוד. אני אוהבת להופיע מחוץ לעיר, זה נחמד לראות פרצופים חדשים.

נעבור לחלומות, איפה הכי תרצי להופיע, מי תרצי שיחמם אותך או את אותו?

בחלומות הכי פרועים הייתי רוצה לחמם את תום וייטס. לא אכפת לי איפה, שיהיה על הירח מול חצי עולם או מתחת למיטה שלי מול עכברוש. באמת שזה לא ישנה לי בכלל.

לאיזה שיר היית עושה קאבר ולמה?

אני לא יודעת לגביי שיר ספציפי, אבל אני מאוד אוהבת ג'אז וסטנדרטים. לצערי המנעד הקולי שלי לא מספיק רחב בשביל זה. הייתי רוצה להרים מופע ג'אז פולקי ולשיר את השירים שאני הכי אוהבת. יום אחד אני אעשה את זה.

איזה טקסט לא שלך, היית רוצה להלחין ואם לא אז למה?

זו שאלה קשה – אני לא מסתכלת על טקסטים וחושבת עליהם בתור חומר גלם לשירים. זה מופרד בעיניי. אפילו את השירים שלי שנכתבו בלי מוזיקה אף פעם לא הצלחתי להלחין.
אבל אם אני באמת חייבת לבחור אז אני מניחה שהייתי מלחינה את רומי, וגם אני חושבת שהיה מעניין להלחין הייקואיים. לעשות מהם שירים מיניאטוריים של חצי דקה. זה בעצם יכול להיות נחמד עכשיו כשאני חושבת על זה.

אמרת בראיון להארץ שיש לך חומרים לאלבום שני, את יכולה לאפיין אותם? ולמה לא להוציא עוד אלבום?

החומרים של האלבום השני די שונים מהחומרים הנוכחיים. גם באופן טכני, הם הרבה יותר ארוכים וגם באופן רגשי הם הרבה יותר בשלים בעיניי. כתבתי אותם ממקום יותר מעז וסוער ובאותו הזמן גם יותר סולח ומתמסר. גם הלחנים מסוג קצת אחר, פחות פשוט אני חוששת. אבל בעצם הם עדיין פשוטים מאוד. כמעט כל השירים שלי בנויים על אותו מהלך אקורדים. זה דבר שאני צריכה לעבוד עליו. בכל אופן בשירים החדשים הרפטטיביות קצת התמתנה.
למה לא להוציא עוד אלבום? באמת שאין סיבה, וזה לחלוטין חלק מהתוכנית. אני רוצה לתת לאלבום הראשון את הכבוד הראוי לו ולנסות לתת לו להגיע לכמה שיותר אוזניים, וזה לוקח זמן ואנרגיה. ברגע שאתפנה אתחיל לעבוד על האלבום הבא. זה הדבר הראשון ברשימה.

ולסיום, אז איפה אפשר לראות אותך?

אני מופיעה ב – 23.1 באזור, אני מחממת את הופעת סיום הטור של עומרי ויטיס ואהוד בנאי. הופעת ההשקה לאלבום מתוכננת ל – 28 לפברואר. זו תהיה הופעה עם המון אורחים והפתעות וכדאי לבוא. אבל כל הזמן צצות הופעות, ואפשר להתעדכן בפייסבוק שלי לגבי תאריכים וכל זה. אל תתביישו לשאול.

פוסט 33

דורון בוטניק – רוח חזקה 2012

 את האלבום 'רוח חזקה' דורון בוטניק העלה לבאנדקאמפ בתאריך 26/12/2012  בזמן התהליך המופלא הזה של להתחבר למוזיקה שלו, דורון בוטניק החוצפן הספיק להוציא עוד אי.פי ועוד אלבום עם הרכב אחר – Gazer M. חייב להיות יותר זריז בפעם הבאה. אני מקנא במוזיקאים , במהירות הזאת שהם יכולים לרגש, במיידיות, בנגישות הנסללת בקלות בלתי נסבלת מהיוצרים לתוך זה שחווים אותם ולמרות כל זאת, המוזיקה היא נצחית, לאלבום טוב אנחנו יכולים להקשיב גם עוד 20 שנים מעכשיו ובמהלך כל הזמן הזה.

מעניין אם דורון בוטניק, יקליט שירים בעשרים השנים הבאות, אני מאד מקווה שכן, בטוח שיהיו אלבומים שאני לא אתחבר אליהם, כי הבן אדם מתייחס לז'אנרים מוזיקליים כמו צייר עם מכחול ובכל פעם הוא טובל את המכחול בצבע אחר ובחומר אחר. השיר "היא" ככל הנראה מדבר על אהובה שהרסה את החלום ואת המכחול של הצייר, אבל יש בו גם שיר אלמנטים ארספואטיים: "רציתי לשחק איתה משחק, רציתי להחזיק אותה חזק". את המשפט הזה אני מבין בשתי האופנים.

ראיתי את דורון בוטניק מופיע לפני כמעט שלוש שנים באינדינגב עם להקתו אינגה דינגו, להקה עתידית שהוקמה בשנת 2377 להקה צבעונית אוונגרדית ובעיקר מטורפת, אני מודה הטירוף הזה השאיר אותי מול הבמה בהופעה שלהם ולא ללכת לרבוץ באיזה אוהל או לפנות לבמה השנייה שהאינדינגב מציע. עם הזיכרון הזה, האימאג' שתקוע לי בראש התחלתי להאזין לאלבום של דורון בוטניק ואחריו לשאר הדברים שהוא עושה ומסתמן שמדובר בבן אדם רגיש במיוחד, אבל אל תגלו לו שאמרתי את זה.

למשל, השיר 'כל כך יפה' שמתכתב באיזשהו אופן עם 'אחלה חמודה' של בני בשן, שני השירים הללו משתמשים בשפה הרזה והישירה הזאת ויוצרים שירי פופ מבריקים וגם בעיקר קומיים, אבל אם לבחור בין ההומור המודע לעצמו של בני בשן לבין ההומור האפל והמת של דורון בוטניק, אז ברור שאני מעדיף את האופל והעושר המוזיקלי של 'כל כך יפה' זה הרבה יותר מעניין.

באלבום הזה תמצאו שלל סגנונות מוזיקליים, מפולק ובלוז, אלקטרוני עד פופ וקברט, והגשות מינימליסטיות לצד מלודרמטיות, דורון בוטניק הוא סוג של נווד שמתחפש ומידי פעם ומתחכך עם שרשראות הזהב של האלפיון העליון. רק העצבות, שברון הלב והבדידות והטקסטים הפשוטים מאחדים את הכל ליצירה אחת שקשה מאד לא להתחבר אליו, להבין אותו, להתנתק מהפרסונה המטורפת של בוטניק. כשהוא שר בשיר האחרון :"כל מה שאני רוצה, למצוא אותך ואיפה את, איפה את".

butnik

שאלתי את בוטניק כמה שאלות, במייל כי גשם ולא יוצאים מהבית.

החלטתי ללכת על הקטע של תשובות קצרות.

האחרון שלך, אלבום חורף? יש דבר כזה מוזיקה לחורף?

יש… והתמצית שלה זה דאמי של פורטיסהד.

כתבת אותו ממקום של כאב אישי, או ממקום שמתבונן על הכאב?

הכל מהכל, אתה יודע…

כמה זמן לוקח לך להקליט אלבום, ספר על התהליך

את האלבום הזה התחלתי בדצמבר לפני שנתיים, יש אלבומים שאני עושה ביום או בשלושה ימים..

(האלבום 'משהו משובח' הוקלט ב – 3 ימים . )

הייתי מגדיר אותך מולטי ז'אנר או רב סגנונות, איך אתה היית מגדיר את עצמך?

מולטי ז'אנר… לגמרי.

על איזה מוזיקה גדלת ועל איזו מוזיקה היית רוצה לגדול?

גדלתי על אביב גפן ואוואנגרד ואני רוצה לגדול על Meshuga

מה אתה אוהב יותר להופיע או להקליט אלבומים?

הכל מהכל… הכל מהכל

איפה היית רוצה להופיע ועם מי?

הייתי רוצה להופיע ברוסקילדה עם אינגה דינגו.

את מי היית רוצה ללמד מוזיקה?

אנשים שרוצים לעשות מה שאני עושה.

איפה אפשר לראות אותך? צפויים אלבומים נוספים בקרוב?

אפשר לראות אותי מסתובב בתל אביב, ירושלים, קיבוץ מענית וקיבוץ גבעת חיים מאוחד וקיבוץ גן שמואל…

האלבום הבא זה אלבום של 30 יוצרים שונים שאני הפקתי והוא נקרא We Still Have Time

האלבום אחריו יהיה אלבום פופ אוטנטי שנקרא Lost Thoughs

יש עוד רשימה ארוכה של אלבומים שעתידיים לצאת…

ורציתי לציין שעניתי על השאלות בעירום מלא מול המסך"

*

אם היה לי הכסף והזמן הייתי רוצה שדורון בוטניק ילמד אותי מוזיקה וזאת בתנאי שנעשה את עירומים כמובן. אין ספק שהאישיות שלו יכולה לגרור אותי לזה. בשנת 3024 אתחיל ללמוד מוזיקה ורק מקווה שאעמוד בקצב היצירתי והמטורף שלו.

לפני סיום, הערה קטנה: אני לא חושב שיש דבר כזה מוזיקה לחורף, מניח שיהיו כאלו שיחלקו עלי, מוזיקה על כל סוגיה אפשר להקשיב בכל זמן או מזג אויר, אבל האלבום 'רוח חזקה', הכי מתקרב להגדרה של אלבום חורף! אתם חייבים את האלבום הזה.

פוסט 32

Toro Y Moi – Anything in Return 2013

כל הז'אנרים ותתי הז'אנרים המשתייכים למוזיקה האלקטרונית הם הביטוי המדויק ביותר שיכולה לתת המוזיקה לזרם באומנות – הפופ ארט; השימוש באלמנטים פופולאריים בצלילים הקליטים, השכפולים, הסמפולים והחזרתיות. כך מאופיינות לרוב יצירות אומנות המשתייכות לזרם הפופ ארט, כך גם יוצרי מוזיקה אלקטרונית מתבטאים, יוצרים את האומנות שלהם. אנדי וורהול הסביר שכל פחית בפחיות המרק שלו היא שונה מזו שלידה, למרות שהיא נראית בדיוק אותו דבר, לדעתי ולפי הבנת האוזן שלי, כך גם אמנים אלקטרונים מתייחסים לביטים שלהם.

צ'אז באנדיק, אמריקאי בן 26 הוא Toro Y Moi (השור ואני בתרגום חופשי) הסביר בראיון מקדים לקראת צאת אלבומו החדש Anything in Return שהוא רצה לעשות אלבום פופ, לקחת את כל מה שפופולארי ולתת לו את הפרשנות שלו והאמת, אחרי הקשבה רצופה של יותר משלושה שבועות, אין לי בעיה לקבוע שיצא לו אלבום פופ מרשים ומרגש כאחד.

מלא דברים יכולים לרגש חובב מוזיקה, אחד הדברים המרגשים זה לעקוב אחר אמן או אמנית מתחילת דרכם, להתלוות אליהם בכל פעם שיוצא אלבום, בכל פעם שהוא מתארחים בתוכנית לייט נייט שהיא, בכל פעם שהם מקבלים ידיעה/ביקרות בבלוג מוזיקה אזוטרי או חשוב ולהיות שם ביום שהוא מוציא את האלבום הכי טוב שלו, ביום שהוא זוכה להכרה. הרשו לי לרגע להיות החזאי המדופלם ולנבא ש – 2013 הולכת להיות השנה של צ'אז באנדיק.

ב – 2010 יצא אלבום הבכורה המעולה שלו ומאז בכל שנה הוא מקפיד להוציא אלבומים. משהו בין הצ'ילוויב לבין הדרים פופ, כך אפשר להגדיר את המוזיקה שהוא עשה, עד האלבום הזה שבו הוא באמת משתמש באלמנטים יותר פופיים, בטקסטים יותר נגישים, בסמפולים שהאוזן הבלתי מזוינת שלי לא מזהה מה מקורם, אבל אני די בטוח שזה מגיע ממקום אחר והכי חשוב, הוא יודע לנצל את היכולות הקוליות שלו שמעניקות לשירים מגע גרובי ולטיפה רכה שיותר לקוחה מעולם הסול והנשמה. מעבר לכך אפשר גם לזהות אלמנטים של ג'ז מודרני והאוס החבויים להם בין הביטים למעברים. כל זה מעשירים ומחממים את האוזניים ובעיקר מענגות אותן בצורה בלתי רגילה

אין קטעים חלשים באלבום, יש יותר חזקים וחזקים פחות, יש כאלו שממכרים וכאלו שפשוט טובים, כאלו שאתה יכול לרקוד אותם, גם אם אתה סטטי במצב ישיבה וכאלו שיכולים לרגש אותך ואם קצת להיות מלודרמטיים – מרטיטים אותך. מוזיקה שמציפה רגשות או מעלה זיכרונות או יוצרת רצף אסוציאציות גם מצליחה להזיז לך את הגוף המתרפס או השרירי במקרה שלכם, היא המוזיקה המושלמת בעיניי, אין יותר מוצלח מזה שהגוף של על כל איבריו והנפש שלך על כל מרכיביה מצליחים להרגיש והאלבום הזה הוא בהחלט דוגמא מצוינת.

toroymoi-anything

"אם אפול לשינה / אל תשחררי / כי חש בחולשה." זה הפזמון וכמעט הטקסט היחיד בקטע Rose Quartz שחוזר על עצמו וחוזר על עצמו בחלק השני של השיר, שמתחיל כמו המנון האוס, גלואו פיי סוחף של רחבות הריקודים ואז מגיעה הבקשה/תחינה הזאת שכאמור חוזרת על עצמה ובלתי אפשרי להיות אדיש כלפיה, גם אם היא בסה"כ נמצאת בקטגוריה של הרדודים בבקשות של האנשים.

Cola, הוא השיר השישי וכיאה למוזיקאי פופ המתכתב עם הפופ ארט בוחר לתת את הכותרת לשיר שמתעסק בחומריות המצויה ביחסים, אהבה בסופו של דבר היא עניין בר חלוף כמו פחית קולה, המוזיקה והאמנות הופכים אותה לנצחית. רוב הטקסטים באלבום מתארים תחושות של מערכות יחסים, אין בזה שום דבר פסול, אחרי הכל צ'אז באנדיק רצה להשתמש בחומריים פופולאריים ואין יותר פופולארי מאהבה.

גם השירים So Many Details , Say That, Studies, Cake חזקים וממכרים וכמו שכבר אמרתי כל קטע באלבום מעולה וקשה לי לבחור שיר אחד בולט, כבר שלושה שבועות מאז שדלף ואני בכל פעם מתמכר ומתאהב ומפתח אובססיביות לשיר אחר.

 ולמרות כל זה, קיים לי חשש, שאשכח את האלבום הנהדר הזה, יעברו חודשים, העונות תתחלפנה, אכיר אנשים חדשים, אתאכזב מחברים ותיקים ובתיקיית "אלבומים 2013" תתמלא בעוד עשרות אלבומים, אם לא מאות והשירים האלו ישכחו, אבל ככה זה אני, היפוכונדר של רגשות, בכל פעם שיש משהו טוב, אני לא מאמין שהוא קיים וזו קנוניה של האנושות בכדי להתל בלב שלי.