פוסט 32

Toro Y Moi – Anything in Return 2013

כל הז'אנרים ותתי הז'אנרים המשתייכים למוזיקה האלקטרונית הם הביטוי המדויק ביותר שיכולה לתת המוזיקה לזרם באומנות – הפופ ארט; השימוש באלמנטים פופולאריים בצלילים הקליטים, השכפולים, הסמפולים והחזרתיות. כך מאופיינות לרוב יצירות אומנות המשתייכות לזרם הפופ ארט, כך גם יוצרי מוזיקה אלקטרונית מתבטאים, יוצרים את האומנות שלהם. אנדי וורהול הסביר שכל פחית בפחיות המרק שלו היא שונה מזו שלידה, למרות שהיא נראית בדיוק אותו דבר, לדעתי ולפי הבנת האוזן שלי, כך גם אמנים אלקטרונים מתייחסים לביטים שלהם.

צ'אז באנדיק, אמריקאי בן 26 הוא Toro Y Moi (השור ואני בתרגום חופשי) הסביר בראיון מקדים לקראת צאת אלבומו החדש Anything in Return שהוא רצה לעשות אלבום פופ, לקחת את כל מה שפופולארי ולתת לו את הפרשנות שלו והאמת, אחרי הקשבה רצופה של יותר משלושה שבועות, אין לי בעיה לקבוע שיצא לו אלבום פופ מרשים ומרגש כאחד.

מלא דברים יכולים לרגש חובב מוזיקה, אחד הדברים המרגשים זה לעקוב אחר אמן או אמנית מתחילת דרכם, להתלוות אליהם בכל פעם שיוצא אלבום, בכל פעם שהוא מתארחים בתוכנית לייט נייט שהיא, בכל פעם שהם מקבלים ידיעה/ביקרות בבלוג מוזיקה אזוטרי או חשוב ולהיות שם ביום שהוא מוציא את האלבום הכי טוב שלו, ביום שהוא זוכה להכרה. הרשו לי לרגע להיות החזאי המדופלם ולנבא ש – 2013 הולכת להיות השנה של צ'אז באנדיק.

ב – 2010 יצא אלבום הבכורה המעולה שלו ומאז בכל שנה הוא מקפיד להוציא אלבומים. משהו בין הצ'ילוויב לבין הדרים פופ, כך אפשר להגדיר את המוזיקה שהוא עשה, עד האלבום הזה שבו הוא באמת משתמש באלמנטים יותר פופיים, בטקסטים יותר נגישים, בסמפולים שהאוזן הבלתי מזוינת שלי לא מזהה מה מקורם, אבל אני די בטוח שזה מגיע ממקום אחר והכי חשוב, הוא יודע לנצל את היכולות הקוליות שלו שמעניקות לשירים מגע גרובי ולטיפה רכה שיותר לקוחה מעולם הסול והנשמה. מעבר לכך אפשר גם לזהות אלמנטים של ג'ז מודרני והאוס החבויים להם בין הביטים למעברים. כל זה מעשירים ומחממים את האוזניים ובעיקר מענגות אותן בצורה בלתי רגילה

אין קטעים חלשים באלבום, יש יותר חזקים וחזקים פחות, יש כאלו שממכרים וכאלו שפשוט טובים, כאלו שאתה יכול לרקוד אותם, גם אם אתה סטטי במצב ישיבה וכאלו שיכולים לרגש אותך ואם קצת להיות מלודרמטיים – מרטיטים אותך. מוזיקה שמציפה רגשות או מעלה זיכרונות או יוצרת רצף אסוציאציות גם מצליחה להזיז לך את הגוף המתרפס או השרירי במקרה שלכם, היא המוזיקה המושלמת בעיניי, אין יותר מוצלח מזה שהגוף של על כל איבריו והנפש שלך על כל מרכיביה מצליחים להרגיש והאלבום הזה הוא בהחלט דוגמא מצוינת.

toroymoi-anything

"אם אפול לשינה / אל תשחררי / כי חש בחולשה." זה הפזמון וכמעט הטקסט היחיד בקטע Rose Quartz שחוזר על עצמו וחוזר על עצמו בחלק השני של השיר, שמתחיל כמו המנון האוס, גלואו פיי סוחף של רחבות הריקודים ואז מגיעה הבקשה/תחינה הזאת שכאמור חוזרת על עצמה ובלתי אפשרי להיות אדיש כלפיה, גם אם היא בסה"כ נמצאת בקטגוריה של הרדודים בבקשות של האנשים.

Cola, הוא השיר השישי וכיאה למוזיקאי פופ המתכתב עם הפופ ארט בוחר לתת את הכותרת לשיר שמתעסק בחומריות המצויה ביחסים, אהבה בסופו של דבר היא עניין בר חלוף כמו פחית קולה, המוזיקה והאמנות הופכים אותה לנצחית. רוב הטקסטים באלבום מתארים תחושות של מערכות יחסים, אין בזה שום דבר פסול, אחרי הכל צ'אז באנדיק רצה להשתמש בחומריים פופולאריים ואין יותר פופולארי מאהבה.

גם השירים So Many Details , Say That, Studies, Cake חזקים וממכרים וכמו שכבר אמרתי כל קטע באלבום מעולה וקשה לי לבחור שיר אחד בולט, כבר שלושה שבועות מאז שדלף ואני בכל פעם מתמכר ומתאהב ומפתח אובססיביות לשיר אחר.

 ולמרות כל זה, קיים לי חשש, שאשכח את האלבום הנהדר הזה, יעברו חודשים, העונות תתחלפנה, אכיר אנשים חדשים, אתאכזב מחברים ותיקים ובתיקיית "אלבומים 2013" תתמלא בעוד עשרות אלבומים, אם לא מאות והשירים האלו ישכחו, אבל ככה זה אני, היפוכונדר של רגשות, בכל פעם שיש משהו טוב, אני לא מאמין שהוא קיים וזו קנוניה של האנושות בכדי להתל בלב שלי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s