פוסט 36

Rayskinder – Kosmi 2013

הטענה המרכזית במאמר הקצר של חוקר התרבות והמוזיקולוג פרופ' אריאל הירשפלד 'הגיג על שירה' שהמוזיקה אינה שירה הן אינן אומרות אותו הדבר בדרכים שונות. כל אחת מייצגת דרך לבטא תחושה או רעיון. השירה ממונה על החכמה בעוד שהמוזיקה אוחזת ברגשות. "המוזיקה היא לשמוע בלבד..והשירה היא לדבר באמת…המוזיקה היא להיות ..והשירה היא לעוף". אני מרשה לעצמי לחלוק על דבריו של פרופ' אריאל הירשפלד וטוען שמוזיקה ושירה הן יותר מעוד חברות טובות ויותר מאחיות וקרובות משפחה. השירה יכולה לעוף הכי גבוה ולמרחקים בלתי נראים כמעט בעזרת המוזיקה ולהפך, המוזיקה מרגשת יותר ובועטת יותר, כשהיא מנגנת שירה.

במובן מסוים הירשפלד מחזק אמרה מפורסמת של ויקטור הוגו שאומרת שמוזיקה מבטאת רגשות שלא יכולים להתבטא במילים אך גם לא יכולים להישאר דוממים. ושוב אני מוצא את עצמי לא מסכים עם ההפרדה הזאת בין שתי האומניות האהובות עליי ולדעתי הן חייבות להתחבר יחד, במיוחד בעת הזאת, היצירות הטובות ביותר הן אלו שמשתמשות ממרכיבים אחרים וזרים לא אופינים לה, למשל השירה מהמוזיקה והקולנוע מהציור.

האלבום החדש של רייסקינדר 'קוסמי' יכול להדגים במעט את הטענה שלי שמוזיקה ושירה יכולות להגיד את אותו הדבר באותו הזמן. כן שרייסקינדר הלא הוא אסף עדן, הוא קודם כל משורר, הפואטיקה שלו משתמשת בשפה רזה אפילו אנורקסית, בשילוב של הומור, מודעות עצמית ואירוניות. אותם אלמנטים פואטיים מתורגמים למוזיקה שלו ואולי אפילו להפך, המוזיקה Lo-Fi, הלא מכוונת, המלוכלכת, הרפטטיבית, האלקטרונית, המסומפלת והדלה באמצעים, הוא מלביש לתוך הטקסטים שלו.

האלבום משלב את כל הז'אנרים בטראשיות גאוניות הוא נע בין פופ לבלוז ומערבב את הכל במעין היפ הופ פסיכדלי ואלקטרוני. הבחירה הזאת שלו מבטאת בצורה בולטת ביותר את הטקסטים אותם הוא שר או מדבר, לא ניתן רק להקשיב למוזיקה שלו אלא צריך גם להתייחס וכל אחד יעשה זאת בדרכו שלו אם בהומור ואם לעומק, זה פתוח לכל פרשנות. יחד עם זאת, רייסקינדר לא הורג את עצמו כיוצר ונותן לשירים את החופש המוחלט למאזין, הוא נוכח-נעלם, הקול שלו שכאילו עושה דווקא, שיכול גם מאד לעצבן אוזניים עדינות משאיר אותו שם יחד איתי ועם כל מי שמקשיב לו.

המבנה של השירים שלו מאד ברור – הם קצרים, חדים ומדויקים, יכול מאד להיות שיש בהם משהו עצל, "זרוק", לא מלוטש ולא גמור, אבל זה הסגנון שלו והוא נאמן לו מאד והוא משרת את מה שהוא רוצה להגיד או רוצה שאנחנו המאזינים נרגיש. הבחירה במילים מאד מדויקת ומשרתת את המוזיקה, את הדרך שבה רייסקינדר מציג אותה.

 1872060239-1

"שלוש שנים בלי כרטיס אשראי"

רייסקינדר מקדיש חלק נרחב באלבום למוזיקת/שירת מחאה, בשירים 'בלדה לחשמלאי רעב' ו-'משהו בכיס' ו-'זר לא יבין זאת' מייצגים אדם אבוד, מיואש ופשוט בתוך חברה מקולקלת שלא ניתנת לתיקון; "ראיתי את העתיד וזה כאילו יש לי משהו בכיס / או שאין לי משהו" המשפט הזה הוא הדיבור האמיתי שמעניקה השירה אבל אם הוא היה נאמר בלי המוזיקה שמתלווה אליו או רק נקראת בתוך כתב עת וספר שירה הוא היה הולך לאיבוד, ריק מתוכן, משפט כזה לא יכול לעוף שהחומר שלו הוא רק דיו על דף.

"אופס! הערפל שופך את הספק והמונה דופק"

בשאר האלבום מתעסק רייסקינדר במרירות ובעצב בחיים שלו כמעין פילוסוף עייף המשתעשע בעצלנות עם המחשבה, אבל גם כאדם רגיל מן השורה. השיר 'קוסמי' הוא אחד משירי הפופ המדליקים ביותר ששמעתי לאחרונה, הוא קצת הזכיר לי את שירים של המוזיקאי, סט בוגארט מההרכב Hunx and His Punk רק שהוא מלווה בשלוש זמרות רקע ולהקה בדרך כלל ומה שגרם לי לחשוב שיהיה מעניין לשמוע את רייסקינדר עם מקהלה, זה יכול להיות מרתק.

אפשר להכניס את רייסקינדר לאיזור הספוקן וורד, הוא עומד לבד על הבמה עם מכשיר שמוציא ממנו את הסימפולים לשירים שלו, כמו משורר שעומד עם דף שירים שמוציא את המילים שסימפל מהנשמה שלו, אך הוא גם מוזיקאי וגם סופקן וורד וגם משורר – אמן מוכשר שמשתמש בשקי הכלים של המוזיקה והשירה ויוצר אמירה אחת ברורה וחדה ועם זאת גם מאד משעשעת ואירונית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s