פוסט 52

November 2013 mixtape

אני רוצה לדבר קצת על בריחה; באחד הימים אמרתי לעצמי שאני לא אקשיב למוזיקה בזמן שאני בדרך כלל מקשיב לה, כאקט גמילה או התנתקות. אחרי כמה דקות, מצאתי את עצמי נע ומש בעצבנות סביב החדר, עד שמצאתי את עצמי מתפרקדן במיטה. מאותו הרגע, כל מה שרציתי זה לברוח מהכל, להניס את נפשי מהחדר, רק לא להיות כאן. המחשבה הטורדנית הזאת הכניעה אותי וחזרתי להקשיב למוזיקה ואז ברוגע תהיתי ביני לבין עצמי, האם הקשבה למוזיקה היא סוג של בריחה – אסקפיזם. האם זה מה שאני עושה כל הזמן; נמלט ונפלט מהמציאות תוך כדי שאני מאזין למוזיקה.

אחרי כמה דקות כבר לשתי את המילה 'בריחה' ושמתי לב שאם משכלים את האותיות מקבלים שתי פעלים אחרים: בחירה או חבירה(חבר). בעוד שבאנגלית שלושת הפעלים מקבלים אותיות אחרות, בעברית מדובר באותן אותיות ב.ח.ר. בריחה יכולה להיות פעולה שנובעת ממצב לא נעים ומאיים או אפילו מייאש, בריחה יכולה להיות לפעמים הפתרון היחיד. יש שיגידו שחברות אמת נמדדת ברגעים מתפוררים וקשים. כשאנו במצוקה אנו פונים לחברים שלנו ואולי מכאן בעצם הדמיון באותיות – בחרתי לברוח לחברה.

האם הקשבה למוזיקה, היא פעולה בורחנית, לא בהכרח, לפחות לא אצלי. אמנם ברגעים המעטים שאני רק מקשיב לה אני יושב בתנוחת מטופל על הספה בעוד שהמחשב, הנייד והאייפד נמצאים במרחק קצר אבל במרחק הישג יד. אני כן מפליג למחשבות, דבר דומה קורה לי בזמן שאני קורא ספרים(פרוזה בעיקר) אבל מה שבעיקר קורה לי שאני מקשיב למוזיקה, זה להיכנס לשירים עצמם, מתייחס לטקסטים מנסה להזדהות, מנסה להבין, מנסה להתרגש. תוך כדי אני להקשיב למלודיה ולכלים שמנגנים אותה. אולי ההתעסקות הזאת, היא בעצם הבריחה שלי.

נהוג לשייך אסקפיזם לאומניות אחרות, מוחשיות יותר כמו הציור, התיאטרון ובעיקר הקולנוע או הטלוויזיה הבנויים בצורת חלון. בסרט 'מלך הלבבות' (פילפה דה בורקה, צרפת 1966) אומר הגיבור בסיומו של הסרט: " את הטיולים היפים ביותר עורך האדם דרך חלון" לאותו חלון נמלטת מהמציאות שוב ושוב דמות אחרת בקולנוע, סיסליה המלצרית קשת היום מהסרט 'שושנת קהיר הסגולה' (וודי אלן, ארה"ב 1985) עד שהדמות מהסרט יוצאת אליה ומתפתח בינהם סוג של סיפור אהבה. מהמוזיקה, המופשטת בעיקר יוצאות מחשבות, שיכולות לקחת אותך לאן שתרצה או להשאיר אותך בהתמודדות האין סופית עם המציאות.

אך בעיקר זה גם תלוי סגנון וסוגה, ישנם סרטים בידוריים וישנם סרטים המאלצים אותך כמעט בכח להתמודד עם המציאות הקשה, כך גם בשאר האומניות המוחשיות, האמן בוחר כיצד לבטא את רעיונותיו או את רגשותיו, ובמוזיקה שם המשחק דומה, יש סגנונות מוזיקליים שגורמים לך לנדוד לעבר אפיקים דמיוניים או סגנונות אחרים שגורמים בעיקר לחדד לך את האוזן ולהקשיב טוב יותר לעולם שבו אנו חיים.

המוזיקה ברוב המקרים, היא מעין שער לגן הבריחה. אנשים מקשיבים לה בזמן הפקקים, אנשים מקשיבים לה במסיבות ריקודים, אנשים מקשיבים לה בזמן שהם עובדים, אנשים מקשיבים לה בזמן שהם נרדמים. המוזיקה פותחת דלת ומאפשרת לברוח לרוץ ולהשתולל. להפליג רוחנית בסבכי המחשבה, מפזרת עלוות לאוויר. למרות שאני מכיר בתפקידיה המתוארים לעיל, אינני משתמש בה בכדי לברוח, אולי היא יוצרת אצלי מנגנון הגנה, מסרב הודות בכך, אבל זה פוסט אחר.

november

ועכשיו נעבור למוזיקה

אפשר להקשיב מכאן

אפשר להוריד מכאן
רשימת השירים

  1. Appalache – Escape Baby
  2. Wooden Shjips – Back To Land
  3. Kreeps – Marilyn's Bed
  4. Gap Dream – Fantastic Sam
  5. Magik Markers – Acts of Desperation
  6. Boogarins – Despreocupar
  7. Jake Bugg – Messed Up Kids
  8. Blood Orange – Uncle ACE
  9. Metronomy – Im Aquarius
  10. Cate Le Bon – Are You with Me Now?
  11. Destroyer – Maria De Las Nieves
  12. Connan Mockasin – I Wanna Roll with You
  13. Dead Gaze – Breathing Creatures
  14. Fossil Collective – And If You Go
  15. Josephine Foster – I'm A Dreamer
מודעות פרסומת

פוסט 51

שנת הפה

יש משהו מאד מדכא בציות לחוקים, או שמא מאד נכון לומר, מייסר להבין אותם. אבל הם קיימים אם כדי להפר אותם ולסטות מהנורמה או בכדי לפעול לפיהם כסוג של מנגנון הגנה מהעולם. יש שיגידו שבאומנות אין חוקים הכל מותר הכל חופשי וכשר, כאשר המוזות רועמות החוקים שותקים. ויש את האלו שיגידו שבאומנות צריך לדעת את כל החוקים לציית להם, אומנות ממושמעת היא אומנות מקורית יותר מזו החופשית והמשוחררת. אני מאלו שאוהב חוקים, מפחד מהעולם.

הפה והטלפיים הם להקה הפועלת לפי מערכת חוקים מאד ברורה, לתוכה הם יוצקים בכישרון רב, באלגנטיות ובהומור את המוזיקה שלהם. למשל כלל הברזל החזק שלהם להלן כלל מס' 1 להוציא אלבום כל שש שנים עד שחברי הלהקה יגיעו לגיל שמונים. התקנון הזה מייצר ציפייה ובאותה מידה אינו מייצר אותה כלל. השנה היא שנת הפה. אלבום חדש עתיד לצאת ללהקה ממש בימים הקרובים וזה מרגש אותי מאד! אין אלבום עכשיו שאני מחכה לו יותר מהאלבום החדש של הפה והטלפיים.

המניפסט שלהם כולל 14 חוקים ברורים, אותם אפשר לראות בדף הפייסבוק שלהם אסוציאטיבית נזרקתי לדוגמה95 תנועה קולנועית עם מערכת חוקים מאד ברורה, שיצרה סרטים גאוניים ומהזכורים ביותר של המאה הקודמת, בין הבימאים הבולטים בתנועה הזאת הוא לאנס פון טרייר. מה שגרם לי לתהות; מדוע לא קמה תנועת 'הפה והטלפיים' במוזיקה הישראלית. נניח רגע לתהייות שלי, נחזור לדבר על מוזיקה. הפה והטלפיים הם רם אוריון, אסף גברון ואהד פישוף, הם התחילו כפרויקט צד של להקת נושאי המגבעת, היום הם להקה בפני עצמה, כאמור להקה, אבל כל שש שנים.

photo (2)

לקראת צאת האלבום חדש, חזרתי להקשיב לארבעת האלבומים הקודמים והכנתי עבורכם מיקסטייפ ממיטב השירים, שתתודעו תקשיבו ותנסו להבין עד כמה הלהקה הזאת מגניבה, מדליקה, לוהטת והייתי מוסיף – חשובה. גם לי היו חוקים:

1.המיקסטייפ יכלול רק שלושה שירים מכל אלבום

2. אורך המיקסטייפ לא יעבור את השעה

3. המיקסטייפ חייב לכלול קאבר אחד

4. שיר אחד חייב להיות עם שם של מקום

5. עד גיל 65 לקראת כל אלבום מעתה ואילך, אכין מיקסטייפ

השיר הפותח את אלבום הבכורה, בין הים והביצות שלהם שיצא ב – 1989  – 'חדווה' הוא השיר הפותח של המיקסטייפ ומבטא חוק מס' 7 במניפסט של הפה הטלפיים הווה אומר שכותרת האלבום בעצם ממקמת גיאוגרפית ומנטלית את חברי הלהקה; במצב של עליה, התיישבות והתמקמות, בין האפשרויות האין סופיות שמציע הים לבין מאבק מתיש והמגעיל שמציעות הביצות בהמשך זה יהיה בחלל, בירושלים, קליגרו ואוטוטו בתחת.

בשיר השני, שש שנים אחרי 1995 הם שחררו את האלבום In Space 'השיר 'בין הים וביצות'  מבטא את חוק מס' 8 שיר הנושא של האלבום הקודם בכל אלבום מופיע שיר ששמו כשם האלבום שקדם לו.

שיר מס' 7 'ג'ונגל בבנקוק'  מבטא את חוק מס' 12 השיר הקצר, מעט מילים(בית אחד) והרבה מוזיקה, כלי דומיננטי אחד. השיר לפני אחרון שסוגר את המיקסטייפ – 'איננו' מתוך האלבום קליגרו שיצא ב2007 הוא השיר בעל משמעות הסופנית ויופיע תמיד כשיר הלפני האחרון.

'מוכרחים להמשיך לנגן' הינו השיר הנועל את המיקסטייפ ונאמן למניספט לחוק מס' 4 – גירסת כיסוי לשיר ישראלי פטריוטי, מתוך האלבום 'ירושלים' שיצא ב-2001 האלבום הטוב ביותר לדעתי שלהם ובתוכו גם אחד מהשירים הישראלים היפים ביותר שיש – כוכב הלכת כן, גם הוא במיקסטייפ.

בכל השירים אפשר לזהות את סגנון הכתיבה של חברי הלהקה; מעין הומור שחור בחוש בסרקזם טבול במודעות עצמית מוגברת והכל בניחוח שלא מתייחס לעצמו ברצינות. כמו כן אפשר לשמוע את הכלי הנגינה המרכזי שלהם הלא הוא אורגן קסיו.

אתם לא חייבים לקרוא את כל ההסברים, פשוט תקשיבו למוזיקה.

האתר של הלהקה

רשימת השירים:

  1. חדווה (בין הים והביצות, 1989)
  2. בין הים והביצות (בחלל, 1995)
  3. התחבטות (בחלל, 1995)
  4. סטארט – אפ (ירושלים, 2001)
  5. אני בדיכאון (קליגרו, 2007)
  6. את רוצה אותי בפח (בין הים והביצות, 1989)
  7. בג'ונגל בבנקוק (בין הים והביצות, 1989)
  8. נסורת ליבי(בחלל, 1995)
  9. עירלאשלי (קליגרו, 2007)
  10. כוכב הלכת כן (ירושלים, 2001)
  11. איננו (קליגרו, 2007)
  12. מוכרחים להמשיך לנגן (ירושלים, 2001)