פוסט 61

June 2014 Mixtape

חשבתי, עד לא מזמן ממש, עד לפני כמה ימים אם לדייק יותר שאני יכול להקשיב למוזיקה בכל מצב שהוא, כי באמת חשבתי שאפשר להקשיב לה בכל מצב אבל אז גיליתי שני דברים; בזמן נסיעה באוטובוס יכולת הריכוז שלי להקשיב לשיר יורדת פלאים, אלא אם כן זה שיר מוכר ואהוב ביותר והשני ועליו ארצה קצת להרחיב שאני לא מסוגל להקשיב למוזיקה במצב המתנה, כשאני מחכה למשהו, כל יכולות הריכוז שלי ואיתן התשוקה נוסקות הכי למטה בסקאלה.

אני לא מדבר על המתנה מטאפיזית לחיים טובים יותר, לאהובה שתבוא, לישועה, לעונה החדשה של סדרה או לשלום במזרח התיכון, אני יותר מתכוון להמתנה לשליח הפיצה, שהסרט יתחיל, לשמרים התופחים בקערה. ברגעים אלו כאמור, המוזיקה אולי מתנגנת, אך אינני מקשיב כלל.

לפעמים אני חושב שיש משהו לא הגיוני בפעולה הזאת של לחכות, זאת אומרת בשביל מה, בואו נתקדם, נזוז ונעשה דברים. נמציא מכונות שיקחו אותנו לעבודה מבלי שנצטרך לחכות לאוטובוס, נקבל תשובה מיידית על מייל ששלחנו. לא הצליח עוברים הלאה, בלי לחכות. ככל שמחכים יותר, כך נטרפת עליי דעתי "ורק משוגע מחכה" כתבה המשוררת בת שבע שריף. כי באמת אפשר להשתגע כשזמני ההמתנה ארוכים מהרגיל.

Edgar Degas  - Waiting

Edgar Degas – Waiting

לדעתי צריך לקנוס את האנושות בכל פעם שאנחנו מחכים יותר מידי, יותר מזה היא גם צריכה לפצות אותנו באיזה גורל חדש או בתיקון אירועים טראומתיים מהעבר. כי אין דבר יותר נורא מלחכות שמשהו יקרה. מנגד אפשר לטעון שההמתנה מולידה את הציפייה והכמיהה ובהחלט יש בזה אלמנטים מרגשים, מפתחי דמיון, מעניקי תקווה ומשפרי מצב רוח. ההמתנה למישהו שצריך לבוא תמיד תזיז בנו תחושות מנומנמות.

לרוב היצוג הויזאולי להמתנה הוא של ישיבה על כיסא או ספסל, תמוה ומוזר בעיניי שפעולה כל כך נינוחה של ישיבה קשורה למצב תודעתי כל כך מתוח. הייצוג הטקסטואלי למצב המתנה הוא בעיקר למישהו שיבוא או יחזור(אהוב או אהובה בדר"כ) וזה בכלל לא מפתיע – הטקסט נוגע במגוון רחב של נושאים ורגשות בעיקר דרך נושא אחד והוא כאמור האהבה והזוגיות.

למרות שאני מחכה מצטיין, מהטובים שידע המין האנושי, אני שונא את זה, כל כל מתעב את כל מה שנלווה לזה ואני סובל, אבל אל דאגה – אני סובל בשקט. היסורים הללו הם אולי הסיבה העיקרית שאני לא מסוגל להקשיב למוזיקה בזמן שאני ממתין. אז אל תחכו יותר מידי ותנגנו את המיקסטייפ הממש טוב שהכנתי עבורכם.

אפשר להוריד כאן

אפשר להקשיב כאן

רשימת השירים

  1. White Lung – Down It Goes
  2. Parquet Courts – Always Back in Town
  3. TV Girl – Hate Yourself
  4. Tijuana Panthers – NOBO
  5. Hatcham Social – Don't Go to Sleep
  6. Young Liars – Tiny Creatures
  7. Hundred Waters – Out Alee
  8. Sean Nicholas Savage – Darkness
  9. Lee Fields – It Still Gets Me Down
  10. First Aid Kit – The Bell
  11. Caitlin Park – Where I Slept
  12. Sleep Party People – Only a Shadow
  13. Beth Israel – Maya Angelou
  14. Alice Boman – Waiting
  15. Alexis Taylor – New Hours

 

מודעות פרסומת

אינדיפופ נונסטופ – המוזיקה שמאחורי המילים

פוסט 60
אינדיפופ נונסטופ – המוזיקה שמאחורי המילים

כתב בוריס ויאן בפתח דבר של 'צל הימים' "רק שני דברים חשובים באמת: האהבה, בכל צורה, עם בחורות יפות והמוזיקה של ניו אורלינס או של דיוק אלינגטון. השאר היה צריך להעלם, היות שהשאר מכוער" המשפט הזה מלווה אותי שנים רבות. האהבה לבחורות ולמוזיקה מלווה אותי אף יותר. היא התחילה מגיל שש – הזיכרון הראשון שלי, בו אני נודר את הנדר שלי לדוד שמואל ומבטיח שלעולם לא אפסיק להקשיב למוזיקה, תמיד אשאר מעודכן. המוזיקה תהייה שם עד יום מותי. כמובן שלא אלו היו המילים שאמרתי, אבל רוח הדברים דומה ועוד איך דומה.

ספר השירה הראשון שלי הוא ברובו על אהבה למוזיקה ומכאן שמו 'אינדיפופ נונסטופ' אך כאמור לא רק אהבה למוזיקה יש בו, כלומר המוזיקה מבטאת כאבים, זכרונות ילדות, אהבה לסבתא ולנשים בחיי. אני כותב תוך כדי הקשבה למוזיקה ולעיתים קרובות מילים נולדות ממני בחיכוך הזה של המלודיה עם השירה של האמן.

לפעמים אפילו מצאתי את עצמי גונב או שואל מילים ושורות שלמות לתוך השירים שלי, כאילו היה חלק בלתי נפרד ממני. בכל שיר ניהלתי דיאלוג של גניבה/השאלה/השראה בין המוזיקה לבין הטקסטים שלי. הם משוחחים איתי כאילו היו האדם הקרוב ביותר אליי עלי אדמות.

המוזיקה מלווה את כולנו בדרכינו הפתלתלה של החיים, לכל אחד יש שיר שמפרפר לו את הנשמה, לכל אחד יש שיר שהוא לא מסוגל להקשיב לו יותר כי הוא מציף אותו בכאב ואנחנו תמיד נקשיב לה, גם אם לא נקשיב לה. המוזיקה קודמת לכל, היא הייתה שם קודם. הצלילים שאנחנו מפיקים והסאונד שאנחנו שומעים. המוזיקה הולידה את השירה ולכן כל שיר שלי הוא מעין הבעת תודה. סוג של לא הייתי מגיע לאן שהייתי מגיע.

צילום: נטע דרור

צילום: נטע דרור

הספר ייצא בחודשים הקרובים בהוצאת פרדס ואתם יותר ממוזמנים לקחת חלק ממנו בפרוייקט מימון ההמון שלי. אני ממש קרוב לגיוס כל הסכום שדרשתי ואני יותר מאשמח אם תשתתפו.  וניפגש בהשקה!

מקדיש לכם באהבה

מוזיקה

1.

הַבֹּקֶר

הִשְׁמַעְתְּ לִי

אֶת בַּאךְ וְסָאטִי

אֲפִלּוּ אֶת רוֹבֶּרְט ג'וֹנְסוֹן

שׁוּם דָּבָר לֹא הָיָה

אִינְדִי פּוֹפּ

2.

הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתַּקְשִׁיבִי אִתִּי

לְמוּזִיקָה

לְכָל הַשִּׁירִים הַחֲדָשִׁים

שֶׁאֲנִי מוֹרִיד.

 

לֹא יָכוֹל לְהַקְשִׁיב לְמוּזִיקָה

לְבַד.

 

The Smiths – Please Please Please Let Me Get What I Want

תמיד זה היה שיר ערש בשבילי, כזה שאני שר לפני השינה, גם שאני לא באמת שר את זה לפני השינה. מתפלל לאלוהים שבשמיים שמשהו יקרה, שאני אקבל את מה שאני רוצה. רוב הפעמים זה לא עובד ככה, אבל זה תמיד טוב להתפלל.

Farid El Atrach – Dayman Ma'ak

פריד אל עטרש היה הגיבור של סבתא שלי, הצורה בה הוא שר נצרבה לי בזכרון, יותר מזה המבט המזוקק בעיניה של סבתא, בכל פעם ששמענו אותו בבית. ככה למדתי לאהוב.

Om Kalthoum-Amal Hayati

אום כולתום הייתה גיבורה, אישה חזקה מושא לקנאה. בטח סבתא שלי רצתה להיות זמרת, מעולם לא שאלתי אותה בעצם אבל המילים וקולה היו חזקות מכל רצון שהוא להיות משהו בחיים, הם היו החיים. באחד מערבי השירה הראשונים שנכחתי בחיי, שמעתי את המשורר אלמוג בהר מצוטט משיר שלה. במקרה שלי אני מצוטט אותו מצוטט אותה.

David Bowie – Absolute Beginners

אני לא זוכר כמה מילים גנבתי מהשיר הזה, אבל הן פזורות לכל אורכו של הספר. השיר שאני הכי אוהב של דיוויד בואי.

LCD Sondsystem – New York I Love

ג'ימס מרפי האיש שמאחורי לסד סאונדסיסטם, הוא ככל הנראה האיש שאני הכי מעריץ בעולם. פעם רקדתי ואלס לצלילי השיר הזה, מהתמונות היפות של חיי.

אריק איינשטיין – קח לך אישה

סיפור האהבה שלי עם אריק איינשטיין, מתחיל מהילדות ונמשך עד עכשיו. ביום שהוא מת כאילו הסירו חלק מגופי, השיר הזה לכד אותי מכל השירים שהשמיעו אז, הוא התחבר לתחושות שלי באותם ימים – הכמיהה לבית.

Art Brut –  Modern Art

ארט ברוט היא אחת מהלהקות האהובות עליי, אדי ארגוס הסולן הוא משורר בעצמו. לקחתי את המילים של השיר הזה ועשיתי מהם פראפרזה לעולם השירה העברי המודרני.

רם אוריון – תדברי איתי בשקט

לשירים יש את הכח של נבואה המגשימה את עצמה. השיר הזה של רם אוריון מהאלבום "האחרון" הגשים את עצמו אחד לאחד. בפרק שלם שאני מקדיש לבחורה שאהבתי, מתחיל בציטוט מהשיר הזה שאת המילים שלו כתבה הסופר דורית רבינאן.

Erik Satie – Gymnopédie No

אני אוהב שמשמעים לי מוזיקה שלא הכרתי, שמכירים לי סגנונות שלא נחשפתי אליהם, זה ממלא אותי. כמו במקרה הזה של אריק סאטי. השמיעה לי אותה אהובה בבוקר יום שבת ואני נמסתי בזרועותיה.

Robert Johnson –  Stones In My Passway

את רוברט ג'ונסון הכרתי כחלק ממחקר שאני עושה לעצמי, מחפש מקורות השראה של מוזיקאים שאני אוהב. אבל גם אותו למדתי לאהוב מאותו בוקר שבת של אהבה.

Ennio Morricone – The Good, the Bad and the Ugly Theme

ככל הנראה הפסקול שאני הכי אוהב, של אחד הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים.

Amanda Palmer – Astronaut

בצעירותי אהבתי ללכת להופעות לבד ולהכיר אנשים חדשים, עם השנים קשה לי מאד ללכת לבד, אני תמיד מנסה לשכנע חברים וחברות לבוא איתי, אפילו במחיר של כרטיס. בהופעה של אמנדה פאלמר בארץ השנה, הלכתי לבד וכל הזמן(שלוש שעות הופעה) דמיינתי אותה לצידי.

Twin Shadow – Five Seconds

כל כמה זמן תופס אותי שיר ולא משנה מהן הסיבות אבל הוא תופס אותי ולא מרפה ואני מקשיב לו בריפיט מטורף באובססיביות – חייב להקשיב לו שוב ושוב כדי להבין, כדי שהוא לא יברח ממני. ב – 2012 זה קרה עם השיר הזה של טווין שאדו. לילה אחד בחיפה ולא משנה איך הגעתי לשם, כתבתי את אחד השירים האהובים עליי.

Billie Holiday – Gloomy Sunday

הסיפור מאחורי השיר הזה כל כך מרתק. כתב אותו המשורר ההונגרי לאסלו יאבור. בילי הולידי הקליטה ביצוע שלו בתחילת שנות ה-40 שיר על התאבדות וכאב בלתי פוסק. בזמנו השיר נאסר להשמעה מהחשש שהוא יעודד אנשים להתאבד, מגוחך אבל אמיתי.

Jean Francois Alexandre – Sur Le Pont d'Avignon

בסרט 'אהבה' של מיכאל האנקה שרה אחת הדמויות את השיר הזה שלא הכרתי ולכן פניתי לאינטרנט. הסיפור מאחורי גשר אביניון ריתק אותי וכתבתי עליו שיר על אדם מבוגר שהתאלמן מאשתו ומפזר את אפרה בגשר.

 

תתמכו(אם בא לכם) כאן

תקשיבו כאן!