פוסט 64

September 2014 Mixtape

פעם לפני המון שנים התכתבתי במייל עם אדם שאני מאד מעריך, כולכם מכירים אותו, אושיית תרבות שכזאת. פניתי אליו כי רציתי שיקרא דברים שאני כותב, אלו היו אז רשימות על מוזיקה; ביקורות של הופעות, אלבומים, שירים, תופעות ומגמות. הוא תמיד קרא הכל ותמיד אהב והגיב בהתלהבות. ואז באחד המיילים הוא שאל אותי, האם אני כותב על עוד דברים, מוזיקה זה טוב זה נחמד, אני צריך שתכתוב על דברים אחרים(אפשר לנחש את המקצוע שלו על פי התשובה שלו) עניתי לו שכן ומייד ניגשתי לכתוב טקסטים קצרים על כל מה שמעסיק אותי בערך, ובעיקר על אוולות ועוולות חברתיות. לטקסטים האלו הוא לא הגיב, אולי כי הם לא היו טובים ולא היה לו נעים לבקר, אני יכול להבין את זה. חזרתי לכתוב לו על מוזיקה והוא הגיב מייד, אלא שהפעם הוא שאל מה אני רוצה בעצם? להיות מבקר של מוזיקה? עניתי לו: "כן, אני מחכה שיגלו אותי, אני רוצה שתגלה אותי" הוא ענה במשפט אחד: "אל תחכה לאף אחד" וכאן הסתיימה ההתכתבויות ביננו. רציתי אחרי המייל הזה להפסיק לחכות שיגלו אותי ולהתגלות אך לא משנה מה עשיתי מאז ועברו לא מעט שנים, טבועה בי המנטליות הזאת שמישהו יגלה אותי.

נזכרתי בסיפור הזה כי החודש יצא לעולם ספר השירה הראשון שלי "אינדיפופ נונסטופ" (אפשר לרכוש כאן או כאן) ומאז אני מחכה שיגלו אותו, יתוודעו אליו, שיקראו בו, שיתרגשו, שיתעצבנו, שילגלגו, ממתין לכל תגובה שתבוא, לכל חשיפה באשר היא. תהיתי ביני לבין עצמי מדוע בחרתי דווקא בפועל הזה "להתגלות" ולא למשל בלהיחשף, אחרי הכל כתיבת ספר או כל אומנות אחרת באשר היא מקורה בחשיפה אם פנימית ואם חיצונית אבל אני, מעבר לחשיפה, רוצה שיגלו אותי, שימצאו אותי ויכירו בקיומי.

לצד הצורך העז בהכרה, התגלות היא גם סוג של גלות עבורי, לעקור את עצמי מתוכי. להוציא את עצמי מהמקום המוכר והמגונן הזה של הגוף ושל הנפש אל העולם, לנוע ולנדוד בו תחת סכנה קיומית ואולי להתגעגע הביתה. ברגע שמישהו מוצא או חושף אותי אינני שייך יותר למקום שלי. אין ספק שמדובר ביצר הרפתקנות והגלות הזאת היא לא אותה גלות במובן הלשוני וההיסטורי שלה. אני מוכן לקחת את הסיכונים. תגלו אותי כבר! קחו אותי מעצמי לאלפיים שנה!
article-2486251-006BC91F00000258-340_634x433

יום יום אני עוסק בלגלות דברים חדשים, בעיקר במוזיקה, אין יום שאני לא מוצא מוזיקה חדשה ומעניינת ולא רק חדשה, מכל התקופות. אין נפלא מזה; ההתלהבות, ההתרגשות המחקר שמתלווה לזה; מאיזה מדינה הלהקה, מה הגיל של החברים בה, מה המשמעות של הטקסט, את מי הם מזכירים איך הם פועלים בשדה הזה של הז'אנר או בכל שדה אחר ואפילו סתם ללא סיבה כי ממש כיף לרקוד על פי הקצב. מוזיקה חדשה מגלה דברים על עצמי ועל מה שקורה לי בחיים.

אני גם אוהב לגלות דברים חדשים על אנשים שאני אוהב ובעיקר דרך מוזיקה; שיר ששולחים לי, שמקדישים לי, להקשיב יחד לשיר שאחר אוהב ולהבין מה זה גורם לו, לתהות למה הוא שומע את זה, למה הוא מקשיב לזה יחד איתי. מוזיקה מגלה המון על אנשים, רק צריך להקשיב.

אפשר להקשיב מכאן
אפשר להוריד מכאן

רשימת השירים

  1. Trance Farmers – Betty Bop
  2. White Reaper – Ohh (Yeah)
  3. Dirty Lungs – Untitled
  4. SW/MM/NG – All I Want
  5. The History of Colour TV – Split Blood
  6. Luke Haines – Cerne Abbas Man
  7. Owen Maercks – Heart Transplant
  8. Hamish Kilgour – Rave Up (For the Yellow Dogs)
  9. Pocketknife – Push of Love
  10. Rich Aucoin – I Am Sorry
  11. King Tuff – Staircase of Diamonds
  12. Barbarisms – Backwards Falconer #2
  13. Perfume Genius – No Good
  14. Tweedy – Wait for Love
  15. Julian Casablancas + The Voidz – Human Sadness
מודעות פרסומת