פוסט 73

MAY 2015 MIXTAPE

אני אוהב להקשיב למוזיקה מהטלוויזיה, אני אדייק, לא מערוצי המוזיקה השונים, אותם מעולם לא סבלתי גם בימי אם-טי-וי הזוהרים של תחילת שנות ה-90 בתקופת התיכון הפוחזת ומשוחררת כל רסן. ברור שצפיתי בכל הקליפים והתכניות, כחלק מנוהל חיים שגיבשתי לעצמי של מתבגר מעודכן ומגניב, אך לא נחצבו מערות של רגעים המנפיקים זיכרונות בלתי נשכחים. העדפתי להקשיב דרך הדיסקים והקסטות. אני ממשיך לדייק, בעצם אני אוהב להקשיב למוזיקה שבוקעת מתוך הטלוויזיה וזה בעיקר מסדרות. שם אני מגלה מעבר לסיפורים המרגשים, המשעשעים או המותחים גם שירים, קטעי מוזיקה מופלאים. דברים שבחר היועץ המוזיקלי או היוצר של אותה סדרה.

גם דרך הקולנוע אני אוהב להקשיב למוזיקה, יש סרטים עם פסקולים מדהימים ומגוונים. למעשה לאחרונה בשנים האחרונות אני יותר מגלה מוזיקה חדשה, כזאת שלא הכרתי ולא בהכרח חדשה, דרך הטלוויזיה או הקולנוע ופחות ממה שאפשר להגדיר שהוא מקובל, כלומר מהרדיו, שלו לפחות עבורי כבר אין מה להציע , פרט כמובן לתחנות רדיו אינטרנטיות(רדיו הקצה למשל) או אוספים שיוצרים אנשים מכל העולם בערוצי הסטרימניג כגון סאונדקלאוד ומיקסקלאוד.

may 2015 mixtape

הפסקול המורכב משירים תופס יותר ויותר משקל ונפח בסרטים ובסדרות בשנים האחרונות, פחות מלחינים מוזיקה עבור אותן יצירות. מתחילת שנות ה2000 "הסקור" דרך הקולנוע העצמאי האמריקאי ועד לערוצי הכבלים באמריקה,  אותה יצירה מוזיקלית המלווה את התמונות הרצות הופכת שקטה ושקטה יותר כמעט בלתי מורגשת, חלפו להם הימים של מישל לגראן, מקס שטיינר והנרי מנציני. הסקור הפך דומם כמעט, יותר אותנטי וראליסטי. כמעט ואין מקום לתזמורות שלמות המבטאות רגשות או מגבירות סצינות מתוחות במיוחד. אני אוהב יותר את הסרטים או הסדרות השקטים מבלי שאיזה יצירה מתלווה, אני אוהב להקשיב לסאונדים האמתיים, המוזיקה במקרים של סקור מפעילה מינפולציות זולות ביותר, עליי זה לא עובד. אני לא במתח, אני לא בשנות השישים צופה בסצנת הסכין במקלחת בסרטו האלמותי של היצ'קוק. זה מגוחך ונהנים להסתכל על זה רק מהמקום הנוסטלגי והמעריך קלסיקות. אם הסרט הזה היה מצולם היום, לא הייתה מתלווה אליו המוזיקה של ברנרד הרמן. היצ'קוק לא היה נותן לזה לקרות.

כיוון שקל יותר לעשות סרטים והיצע המוזיקה התרחב עם השנים, פחות פונים למלחינים שילחינו יצירה שלמה ויותר באים לידי ביטוי טעמם המוזיקלי המשובח של בימאים ועורכים וברוב מהמקרים של יועצי המוזיקה, שזה אולי חלום חיי להפוך ליועץ מוזיקלי של סדרות או פרסומות, להמליץ על השיר המתאים והמגניב ביותר. כששני חושים הראייה והשמיעה מתאחדים, נחקק הרגש ובעקבותיו הזכרון. כך נוצר הערך המוסף של סדרות טלוויזיה, מעבר כאמור לסיפור ולמבע הקולנועי – באים לידי ביטוי אלמנטים נוספים בתרבות ובעיקר המוזיקה.

השאזם עובד אצלי שעות נוספות כשאני צופה בסדרות ופתאום אחד הגיבורים מנגן שיר מהרדיודיסק ברכב, או שהבימאי החליט ללוות את הסצינה בשיר. דוגמאות טובות אפשר למצוא  בסדרות מהשנים האחרונות: הסופרנוס, שוברים שורות, עמוק באדמה. יש כמובן יוצאים מן הכלל, משחקי הכס אבל זה ממש יוצא מן הכלל. אחרי שהשתזמתי אני כמעט מייד ניגש למחשב לחפש איזה אלבומים אפשר להוריד מאותו אמן או להקה – כך אני מגלה מוזיקה חדשה. זאת התחושה הכי קרובה לימי הרדיו בהם חיכינו לשדרן שיגיד את השם של השיר והזמר. הרגע הזה שהשיר והמידע עליו הופכים להיות בבעלותיך. השיר שייך לך. ואתה עושה הכל שיהיה שלך וימשיך להיות כזה לנצח נצחים.

אפשר להקשיב כאן או למטה
אפשר להוריד כאן

רשימת שירים

  1. Thee Oh Sees – Turned Out Light
  2. Crocodiles – Kool TV
  3. Eula – Meadows
  4. Torres – New Skin
  5. The Megaphonic Thrift – Slower
  6. Django Django – Life We Know
  7. Bop English – Trying
  8. Miami Horror – All It Ever Was
  9. The Horn The Hunt – Watching the Waves
  10. Holly Herndon – An Exit
  11. Elvis Depressedly – Rock 'n' Roll
  12. Mikal Cronin – I've Been Loved
  13. Victor Villarreal – Wade and Beware
  14. Patrick Watson – In Circles
  15. Unknown Mortal Orchestra – Puzzles
מודעות פרסומת