פוסט 74

להרגיש שייך – להיות שונה
June 2015 MIXTAPE

לפני כמה שבועות בסוף חודש מאי טסתי לראשונה בחיי לחוץ לארץ לברצלונה, עד אז בכל 34 שנות חיי לא עזבתי את הארץ, רגליי לא דרכו ביבשת או מדינה אחרות, מעולם לא קניתי אוכל בכסף שהוא לא ש"ח. הנסיעה הזאת הייתה לאירוע מרגש במיוחד, כל מי  אבל כל מי שאני מכיר  היה בכמה וכמה מקומות בעולם ורק אני תמיד נשארתי בבית, מעולם לא הייתי במטוס או באוניה כלי התחבורה העיקריים שמובילים אותך מישראל לשאר העולם. בזמן הטיסה עלתה בי מחשבה-לראשונה בחיי ארגיש זרות מהי, להיות במקום שהוא לא הבית שלי, לא השפה, לא המנטליות, לא הארכיטקטורה לא המחירים בסופר, הכל יהיה בעוד שעות ספורות זר ושונה. התרגשתי אף יותר, וזה סוג של אנדרסטייטמנט.

על אף שלא הייתי זר במדינה זרה, בשש השנים האחרונות אני חי בין זרים, אם זה הערבים ביפו שמרגישים שלקחו להם את הבית והתרבות ואם זה מהגרי העבודה בשכונת נווה שאנן/מזרח פלורנטין שהגיעו מיבשת אחרת לגמרי בכדי לשרוד ולהעניק חיים לבני משפחותיהם. לפעמים כשאני מסתובב ביניהם אני מרגיש זר אבל אז התחושות שלי טובות יותר, כי אני יודע שקצת טוב להם כאן.

הזרות הזאת אם במקומות בהם בחרתי לחיות ואם בחופשה בברצלונה מעניקה לי בהרבה מובנים חופש. בברצלונה לא דאגתי לכלום, לא לחזור הביתה, לא לנקות אחריי את החדר, אפילו לא מהכסף המעט שהיה ברשותי, לא הייתי משעובד לשגרת הפועל שקם יום יום לעבודה וחרד ממצב העובר ושב בבנק. ובאופן אבסורדי גם ביפו ובנווה שאנן/מזרח פלורנטין אני מרגיש סוג של חופש, אני לא מחויב למנהגים ונורמות חברתיות ישראליות דתיות לאומיות באשר הן.

קראתי ואני לא זוכר איפה ומי כתב שדרך הזרות אתה לומד להכיר את עצמך טוב יותר, מסתכלים יותר פנימה, אך כשזרות נוצרת ברגעים של הישרדות נוצר קושי להסתכל פנימה, כשזרות הופכת למנגנון הדחקה, מעדיפים כמה שפחות לדעת מה קורה בתוך הראש והנפש ואם זאת אני חושב שזרות הכרחית. הטיול הראשון שלי בחוץ לארץ המחיש זאת יותר מהכל, הייתי צריך לא לדאוג לכלום לתקופה קצרה, להיות אחר.

פוסט 74 הבלוג הסנטימנטלי-יומן מוזיקה של אלפרד כהן

זרות היא גם שונות ותמיד רציתי להיות שונה משאר האנשים שסובבים אותי. אני יודע היטב שאני שונה מהמשפחה שלי, באירועים המשותפים אני מרגיש זר. כולם חיים בבאר שבע עם מנטליות שונה ולמרות שאני אוהב אותם, בכל ארוחה עם האוכל והפרצופים המוכרים כל כך אני מרגיש שונה. גם בעבודה שלי שבה אני מבלה שליש מהיממה, מעטים מאד הנושאים המשותפים לי ולחבריי לעבודה. אני די בטוח שהם חושבים שאני מוזר.

בכל פעם שמדברים על מוזיקה אני מרגיש שונה, שאני מקשיב לדברים שהרוב לא מגיע אליהם. בסיטואציות מסוימות אני כמה לזה שיקשיבו איתי ויאהבו את המוזיקה האהובה עליי, כשאני מגלה שיש עוד אנשים שאוהבים את המוזיקה כמוני אני מתפרפר מהתרגשות, מתמלא בתחושות של שייכות, אך ברוב המקרים אני בין אנשים שלא שומעים את מה שאני שומע או שאני לא אוהב למה שהם מקשיבים ואוהבים, אז אני מתקפל בתוך עצמי ומתרחק והם הופכים להיות זרים לי לחלוטין.

ככל הנראה זהו המאבק הפנימי שבחרתי לחיות איתו, בין הזרות והשונות לבין להיות מקובל ושייך. "כל שיר הוא אי מוקף אי שייכות" כותבת המשוררת נורית זרחי שבעצם אומרת שכל מה שמוכר למה שהיא עצם היותה משוררת – השיר הופך אותה לזרה ולא לשייכת. השורה שלה מיטבה להגדיר את הפרדוקסליות הנצחית איתה בחרתי לחיות – להרגיש שייך להיות שונה.

אפשר להוריד כאן
אפשר להקשיב מכאן או מלמטה

רשימת השירים

  1. Downtown Boys – Wave of History
  2. Wolf Alice – Your Loves Whore
  3. Damaged Bug – Cough Pills
  4. FFS – Call Girl
  5. Son Lux – Flight
  6. Jamie xx – Stranger in a Room [ft. Oliver Sim]
  7. It Hugs Back – Endless Drive
  8. nearr – no worries
  9. Fred Thomas – When They Built the Schools
  10. King Dude – A Little Bit of Baby Gonna Make Me Wanna Live Again
  11. Waxahatchee – Summer of Love
  12. Jay-Jay Johanson – I Love Him So
  13. Active Child – Too Late
  14. Flo Morrissey – Pages of Gold
  15. Christopher Owens – I Love You Like I Do
מודעות פרסומת