פוסט 81

מאה קלישאות

מצעד האינדי פופ הגדול 2015

אפשר להוריד כאן
אפשר להקשיב למטה או כאן

אנחנו חיים בתקופה שהמהפכה האמיתית לא נמצאת במהפכה עצמה, המהפכה האמיתית היא ה-לא המהפכה. מכיוון שה-לא מהפכה היא המהפכה האמיתית אין בעצם חדשנות. לא כך לימדו אותי, לא כך חינכתי את עצמי ולכן מאד קשה לי עם התקופה הזאת שסותרת את כל מה שאני מאמין בו. לכן מצאתי את עצמי בשנים האחרונות מאד סובל כשאני מקשיב למוזיקה.

בשנת 2015 החלטתי להפסיק להתהפך והפסקתי לחפש את החדשנות ופשוט להקשיב. די מאסתי באכזבות של השנים האחרונות, ולכן דחיתי מעליי את כל הדחפים לחפש את החדשנות. השנה אמרתי לעצמי שאקשיב למוזיקה בצורה הפשוטה ביותר, הקשבה נטולת רבדים ומבוססת רגש והרשיתי לעצמי להתלהב מכל לחן קליט, מילים מצמררות או משפטים קלישאתיים, מצידי שיהיו מאה קלישאות בשיר אחד. הקשבתי למוזיקה מבלי לבקש ממנה "תחדשי לי" "תעשי מהפכה" זה עדין קשה לי ואני בסוג של תהליך, אבל כן השנה נהניתי הרבה יותר מוזיקה מהשנים הקודמות.

גם האינדי פופ שלשמו התכנסנו כאן, נמצא בתהליך והוא שונה מההגדרות הראשוניות שלו שהוגדרו אי שם בסוף שנות השבעים יחד עם הPאנק והפוסט Pאנק, הוא אמנם שומר על העקרונות שלו; עשייה עצמאית, הרמוני ומתוק יותר ופחות מסחרי מהפופ המיינסטרימי.  האינדי פופ של ימינו שואב לתוכו אלמנטים רבים מכל הז'אנרים הקיימים, הוא סופג לתוכו את כל המאפיינים השונים, הוא אקלקטי יותר. שיר אינדי פופ אחד הוא בעצם כמה וכמה שירים וכיון שכל יצירה מוזיקלית היום מאופיינת כך קשה מאד להגיד אינדי פופ ומצד שני הוא מאד מאד פופלרי.

ההבדל הוא שהאינדי פופ של ימינו לא מפחד מקלישאות ומשתמש בהם לרוב, אמברטו אקו סיים מאמר שלו על הסרט קזבלנקה כך: "שתי קלישאות מעוררות בנו גיחוך. מאה קלישאות נוגעות ללבנו, כי אנו חשים שהקלישאות מנהלות דיון בינן לבין עצמן וחוגגות את המפגש המחודש ביניהן. כפי שכאב עשוי לעורר הנאה, וסטייה עשויה להניב אנרגיה מיסטית, כך שיאה של הבנאליות עשוי לחשוף בפנינו שמץ מן הנעלה"
המשפטים האלו מגדירים בעיניי יותר מהכל את האינדי פופ של ימינו.
מצעד האינדי פופ הגדול 2015 - הבלוג הסנטימנטלי של אלפרד כהן

 קבלו את מצעד  ה-30 הגדול באינדי פופ  של הבלוג הסנטימנטלי!

אפשר להוריד כאן
אפשר להקשיב למטה או כאן

מקום 30  Beirut – No No No

זאק קונדון הלא הוא "בירות" כבר נמצא בשטח כמה שנים טובות, ב2006-7 הוא סחרר אותי בשילוב הקברטי פופי שלו, לחנים קליטים וטקסטים חמודים. השנה  הוא הוציא אלבום לאחר שהתגרש מאשתו, אולי הוא היה צריך לחכות עם האלבום הזה עוד קצת, לשכוח מהרגש ולתת לו לדעוך כמאמר המשורר ואזלהמציא דברים חדשים. התוצאה: הוא די חוזר על עצמו ורק בשיר הזה הוא מגיע לרמות  המאפיינות אותו; פופ קברט עם טקסט קיומי ותוהה. החצוצרה שהיא הכלי הבולט בשירים שלו נמצאת שם לשחרר אותו קצת.

מקום 29 Beach House – Space Song

גם ביצ' האוס מתנגנים אצלי כמה שנים טובות וללא ספק אחת מלהקות הדרים פופ הטובות שיש אולי אפשר להגיד הטובה ביותר. האינטלגנטית והמרגשת ביותר ללא ספק. השנה הם הוציאו שני אלבומים שמוכחים עד כמה הם מנוסים, מעמדם בסצנת האלטרנטיב איתן ומעריכים אותם בכל מקום, למרות שתמיד יהיו כאלו שיטענו שהם מעצבנים. זהו שיר ביצ' האוסי טיפוסי, טקסט מרגש עם רפרור קטן לטקסט של סקוט פיצ'גרלד ואורגן מהפנט וממכר שעולה על כל השירים שהוציאו השנה.

מקום  28 Everything Everything – Spring / Sun / Winter / Dread

אחד מהדברים שיכולים אולי לייחד אינדי פופ מפופ למשל הוא דיסוננס בין המוזיקה לטקסטים וככה דואגים להסביר חברי להקת Everything Everything בשיר הזה; המלודיה מאד שמחה וחיובית לעומת המילים המעט קשות, מורכבות ומסובכות. דיסוננס שגורם לך אולי לא להקשיב למילים, להתעלם מהן ולזרום עם הקצב, אבל גם ההפך הוא הנכון להקשיב למילים, יותר מכך לקרוא אותם כמו שירה וברקע מזדמזמת לה מנגינה. ברוב המקרים השנה פשוט הקשבתי למוזיקה ופחות ניסיתי להבין על מה שרים. בכל מקרה, מדובר בשיר מעולה.

מקום 27 ?Farao – Are You Real

קרי יאנסון הנורווגית הוציאה את אחד מאלבומי הבכורה הטובים ביותר של השנה, כשהיא מנגנת על כל הכלים באלבום מאורגן ועד כלי הקשה ונשיפה, מה ששבה אותי, זה השילוב של הפשטות עם מורכבות ווקלית. בשיר הזה היא שואלת "האם אתה אמיתי?" וזהו אין יותר טקסט ומביאה לידי ביטוי את היכולות המוזיקליות שלה, את השאלה היא שואלת בכל מיני טונים בלחן קליט ובהפקה מגוונת. האלבום מאד רבגוני ועשיר ועם זאת בוסרי, יכול מאד להיות שתתפתח פה מפלצת אינדי חדשה. אחד היפים של השנה.

מקום 26 Only Real – Can't Get Happy

נייל גלווין מגיע אלינו מלונדון, אחת מבירות המוזיקה הנצחיות. מקום היוצר אין ספור השפעות ורק צריך להקשיב, הייתי אומר שניל מאד מקשיב, הגשה קצת היפ הופית על גבול הגריים של מייק סקינר מהסטריטיס וההגשה ההעייפה משהו של ארצ'י מרשל הג'ינג'י(King Krule) הבריטי מצד אחד ובק של שנות התשעים מצד שני,  אבל הרבה יותר רך ומלודי, זאת אומרת יותר פופי, אבל לא פופי שמח, אלא מצוברח, מיואש ועייף וכשהפופ הופך לכזה הוא יוצר תחושה של ניכור קל ואפילו מעט זלזול והתנשאות וזה גם סוג של פופ שאני אוהב והשנה את Only Real במיוחד.

מקום 25 Ellie Goulding – Don't Need Nobody

בשנה שעברה הייתה זאת טיילור סוויפט שגרמה לי להיות מעט מחובר לעולם הפופ למיינסטרים, אני יודע שזה אולי נשמע מתנשא אבל אין לי מושג מה קורה שם בשדות המיינסטרים, אני רק יודע שאדל הוציאה השנה אלבום חדש(מי זאת לעזאזל אדל?). אלי גולדינג, חברה טובה מאד של טיילור סוויפט(לפי הויקפדיה שלה) גרמה לי לרקוד כמו הייתי מתבגר. אהבתי את כל האלבום. פשוט פופ טהור וטוב, לא מתחכם או מתיימר ובעיקר ככה אני חושב מאד מודע לעצמו, שזה אחד מהחסרונות הכי גדולים של כוכבי פופ בימינו – חוסר מודעות עצמית, לא כך אצל אלי גולדינדג.

מקום 24 Tama Impala – The Moment

בשנים האחרונות הנאו-פסיכדליה מאמץ לעצמו אלמנטים פופיים יותר ויותר ובמיוחד בשדות האקלטיים האלו של האינדי, Tama Impala האוסטרלים עושים את זה הכי טוב אולי. השיר הזה שזכה אצלי לאינספור השמעות בשבועות מסויימים השנה, הוא הכי אינדיפופי שיש וכמעט לא מזהים פסיכדליה אבל זה שם ב-DNA של הלהקה וזה מורגש. לדעתי המהלך הזה מבורך והחיבור בין שני הז'אנרים מרענן ומחדש אותם.

מקום 23 BC Camplight – Just Because I Love You

בלדה פופ מתקתקה מרירה בארוקית בנוסח שנות ה-60. השיר הזה יצא אי שם בתחילת השנה ויצא שאני חוזר אליו די הרבה, בעיקר בלילות ובעיקר בגלל המשפט "רק בגלל שאני אוהב אותך, זה לא אומר שאני אוהב אותך" מה זה אומר? אין לי מושג, אפשר כמובן להתפלסף, אבל דווקא כאן התכוון המשורר להשאיר את זה סתום ולעשות פארודיה בשנקל על משפטי אהבה סכריניים של שירי פופ מאותה תקופה.

מקום 22 San Cisco – Just For A Minute

רביעיית אינדי פופ מאוסטרליה, קיימים כבר מ-2009 נשמע כי מאד מושפעים מדאפט פאנק, לפחות בשיר הזה ששמעתי מלא פעמים השנה. במשך יותר משתי דקות הקצב אחיד ומונוטוני, מתקתק פועם בקצב איטי של פעימות הלב ואז מגיע גיטרה חשמלית ומעוותת במעט את הכל, לא משתלטת על המודוס הכללי של השיר, אבל הנוכחות שלה מורגשת והופכת את זה לאחד משירי האינדי פופ של השנה שלי.

מקום 21 Christopher Owens – I Love You Like I Do

השיר היחיד שכאיסטופר אוונס לא שר באלבום שלו עצמו והוא אחד מהשירים הכי מקסימים ששמעתי השנה. כריסטופר אוונס מספר כי את השיר הוא כתב לעצמו ורוצה שישירו לו אותו ולכן נתן לזמרת אחרת לשיר אותו. מאד קשה לכתוב או ליצור בשביל עצמך, מסיבות של צניעות בעיקר ועל אף שזהו לא מהלך שמצביע על אדם עניו ונחבא אל הכלים, אני מכבד מאד את המהלך הזה רק בגלל שיצא שיר ממכר שאפשר לשיר לבד מול המקלחת, מול המראה ולאישה שאתה אוהב שוב ושוב ושוב.

מקום 20 The Mynabirds – Shake Your Head Yes

זה מתחיל  מינימליסטי עם זמרת שיש לה קול חצי עייף וחצי שאומר "אני יודעת מה אני רוצה מעצמי אבל אין לי כח לכלום"   אחר כך בחצי השני של השיר ההפקה מורגשת יותר ונוספים עוד כלים אבל זה לא גורע אלא להפך הופך את השיר הקטן והפשוט הזה למורכב יחסית לשיר פופ כמובן והכי חשוב יש זמזום ממכר; טאם טאם דאם טאם דאם, שזה לא פשוט בכלל ליצור והכרחי מאד בשירי פופ.

מקום 19 Silicon – Personal Computer

אפשר לאפיין את 'סיליקון' הפרויקט של קודי נילסון(האח של רובי נילסון מ-Unknown Mortal Orchestra) כפרוייקט אלקטרוני-גרובי עם נגיעות של Fאנק, אבל יותר מהכל הוא פרוייקט אינדיפופ מבריק בעיקר (אבל לא רק) בגלל הנושאים של השירים שמתעסקים במערכות יחסים בינו לבינה, בינו לבין עצמו בעידן הדיגיטלי, העתידני של המחשבים. לכאורה נושא שחוק להתעסק בו, אבל רובי נילסון עושה כאן מהלך של הפוך על הפוך וטוען שאפשר עוד להתעסק בנושאים האלו ולאורך כל האלבום הוא עושה את זה בהצלחה ממכרת. personal computer הוא מהבולטים באלבום.

מקום 18 The Memories – Love to Break Your Heart

אחד הדברים שמבדיל שיר אינדי פופ לפופ הוא בצורה שבה הוא מוגש, בדרך כלל באירוניות ובמודעות עצמית לפעמים בזלזול ולפעמים צריך ליצור ניגודים בין טקסטים מטופשים וקלישאתיים לשירה עייפה עם קולות נמוכים ולא אופיניים. "הזיכרונות" זה פרויקט צד של חבר'ה שאוספים קלטות טייפ מכל מיני סוגים מוזיקה ודיבורים חסרי תכלית וזה מאד ניכר במוזיקה שלהם, הם משלבים את האופי בסאונד של קלטות טייפ עם הרעיונות של מוזיקת אינדי פופ. למען ההגינות השיר הזה יצא בדצמבר 2014 אבל הוא ליווה אותי ב2015.

מקום 17 The School – He's Gonna Break Your Heart One Day

עם השפעות נכונות(מגנטיק פילדס) וקול נשי רך במיוחד גיטרות מעט שוגייזיות, זה כל מה שלהקת אינדי פופ, צריכה ויש את זה בהחלט ל-The School מה שכן חסר לה זה האלמנט הזה החשוב שנקרא "הזרה" הם לא ממש מיוחדים ושונים מהרכבים ואמנים אחרים, אבל עושים את זה בצורה מגניבה וחיננית והשיר הזה במיוחד.

מקום 16 Mac DeMarco – Just To Put Me Down

כבר שנים אני מחפש מישהו חדש להעריץ, מישהו עכשווי מהעשור הנוכחי, שנולד בסוף שנות השמונים, שנות התשעים ולא כך כך הולך לי עם זה אבל מק דימארקו הכי קרוב לזה, הוא מגניב ושובב וכותב שירים מבריקים. הוא כמו מוריסי אבל עם הרבה יותר שובבות ופחות פלצנות. השנה ראיתי אותו בפסטיבל פרימוורה בברצלונה וזה ריגש אותי כך כל שהקהל שר איתו את המילים של השירים, אליל נוער ממש! אני הכי קרוב להעריץ אותו, אקשיב לכל דבר  שלו שייצא(בי סייד, דמו וכד') והשיר הזה לדעתי הכי טוב שיצא לו השנה.

מקום 15 (Jamie xx – Stranger in a Room (ft. Oliver Sim

כשג'יימי אקס אקס הוציא עם The xx ב-2009 את אלבום הבכורה שלהם. הוא נשמע הכי חדשני שיש ויחד עם ג'ימס בלייק(מהצד של הסול) הנהיגו את הצליל המונטוני-רפטטיבי-מינמליסטי. כולם רצו לעבוד איתו, הוא הכוכב החדש של הסצינה והשנה הוא סוף סוף הוציא אלבום משלו והוא כל כך טוב, ממשיך את אותו קו של להקת האם שלו אבל מלביש עליו עוד רבדים מוזיקליים ועיבודים עשירים יותר, זה הכי קרוב לthe xx ולכן השיר האהוב עליי מהאלבום.

מקום 14 The Danger Boys – Special Girl

כשאתה באינדיפופ אתה למעשה שם קצוץ על כל חוקי הז'אנר, אם להיות כנים כולם היום שמים זין על החוקים וכל אחד יכול לשלב בשירי של שלוש דקות כמה וכמה ז'אנרים. כמו במקרה הזה של ההרכב האמריקאי הצעיר והפוחז הזה, החולשה שלהם שהם מעט מנסים להיות מגניבים ברוב המקרים זה מצליח להם, במיוחד בשיר הזה; גיטרות ואורגן אייטיזי שקופץ פה ושם ומקצב פיפטיזי שנותן את הטון לכל אורכו של השיר. כאמור מלא צלילים וחיות מטורפת.

מקום 13 Hot Chip – Easy To Get

הוט צ'יפ היא אחת משתי הלהקות שאני הכי אוהב בעולם(הראשונה היא פרנץ פרדיננד ונציגות שלה תגיע בהמשך) מאד קשה לתייג אותם כיוצרי אינדיפופ, הם יותר אמני אלקטורניקה, דאנס, Fאנק לבן ואפילו קצת סול. (קצת כמו פרינס בגישה שלהם למוזיקה)  אבל בנוסף לאינטלגנטציה הנשפכת מהקלידים שלהם, הם יצרני להיטים, בכל אלבום שלהם אפשר לשמוע כזה, אפשר לקבוע שיש להם אוזן לפזמונים קליטים וממכרים. אהבתי את השיר הזה במיוחד בגלל האזכורים לדאנס של שנות ה-90 ההאוס המאוחר יותר, ההאוס האירופאי היותר פופי באופיו. תקופה שנמצאת כרגע מאד באופנה וזה מגניב שכך.

מקום 12 Satellite Stories – Round and Round

השיר הזה שמגיע אלינו היישר מפינלנד תמיד מזכיר לי שיר של גלוריה אסטפן משנות ה-80 אני לא יודע בדיוק איזה, לא ממש רוצה לדעת ויכול להיות שאני טועה בכלל וזה לא שיר שלה, זה לא משנה כל כך. האווירה זה מה שחשוב בשיר הזה ולפעמים זה כל מה שצריך, משהו נוסטלגי שירחף מעליך, ניחוחות של פעם שלא יעלו שום זיכרון, טראומה או אירוע מכונן. שיר קטן שלוקח אותך במכונת זמן ועושה לך טוב על הנשמה.

מקום 11 Tobias Jesso Jr. – Bad Words

לטוביאס ג'סו ג'וניור מוונקובר מקנדה יש קול עדין-עדין ויחד עם הפסנתר בהקלטה מלוכלכת, אתה מתקרב הכי צמוד שאפשר למילים של השיר, לתחושה שהוא מעניק, לעצב ולגעגוע בעיקר לחרטה. המילים עצמן קלישאתיות אפילו החרוזים לא מבריקים במיוחד, אך כאמור טוביאס עושה את השיר הקטן והשקט הזה למצמרר ולרוב גורם לי להזכר בסיטאציות דומות ולהזדהות כמובן. בדקה 3:27 של השיר מגיע השיא; ספק כחכוך בגרון של טוביאס, כמעט נחנק מרגש האהבה הקשה, ספק כיוון של אמצעי ההקלטה(ברור שזה כחכוך בגרון, אבל נוצר ספק קל) המבוכה שבתוך השיר הופכת אותו ליותר משיר פופ רגיל.

מקום 10 Molly Nilsson – Bunny Club

בעשור הראשון של המאה ה-21 שוודיה הייתה מעצמת אינדי פופ העולמית שמות כמו ינס ליקמן, פיטר ביורן וג'ון ודה נייף, השפיעו על כל יוצר אינדי פופ בעולם. אבל הם התבגרו ודור התחלף, דור שכנראה פחות הקשיב לאבבא בילדותו. מולי נילסון התגלתה לעולם עם ההמנון Hey Moon ונשארה ככל הנראה לבד לייצג את האינדי פופ השוודי בעשור הנוכחי. האלבום שהוציאה השנה הוא מצוין והכי שלם שלה וממשיך באותו קו של מלודיות קליטות מתקתקות חינניות על גבול הסכריניות והפקה דלה. השיר הזה הוא דוגמא מעלפת מתוכו.

מקום 9 Grimes – Easily

אם מאק דימארקו הוא הזמר שאני הכי קרוב להעריץ, אז גריימס היא הכי הזמרת שאני הכי קרוב להעריץ. השיר Oblivion שיצא לו בשנת 2011 הוא כנראה שיר העשור שלי. אבל אנחנו מדברים על 2015 וגריימס הוציאה אלבום פופ כל כך מושלם בעיניי בגלל שהיא מצליחה ליצור מורכבות טקסטואלית והפקתית יחד, היא נותנת לך להרגיש שהיא עובדת עליך; אתה שומע שיר עכשיו שיר פופ "כן כן שיר פופ זה מה שאתה שומע, לא יכול להיות אתה אומר לעצמך" זה מה שהיא עושה. מורכבות אליטיסטית לצד רוח שטות שכונתית, ועם המון תעוזה. התנגשות שמאד אופיינית לז'אנר. זמרת האינדיפופ הכי גדולה של השנים האחרונות.

מקום 8 Soko – Peter Pen Syndrome

אני מאד אוהב את סטפני סוקולינסקי הצרפתייה פולנייה שחקנית הקולנוע והזמרת, אני פחות מכיר אותה מהסרטים שלה, יותר מכיר המוזיקה שלה. יש משהו מאד אינטליגנטי בטקסטים שהיא מתעסקת איתה, באירוניות ובעודף מודעות עצמית. השנה היא הוציאה את השיר הזה, ככל הנראה השיר שהכי הזדהיתי איתו, באופן די מוזר אני חייב לציין, זה לא שיר אהבה או שיר זיכרון, זה שיר שמספר על סינדרום פיטר פן על הצורך הזה להיות ילד כל הזמן ולא לגדול, לא להזדקן לא להשתייך לאסכולות מיושנות ולהשקפות סטגנציות באופיין. נכון אי אפשר להישאר ילד ולהתפתח כל הזמן, אבל מוזיקה טובה ומוזיקה חדשה ועדכנית תמיד תשאיר אותי הילד. מוזיקה היא פיטר פן בהרבה מובנים.

מקום 7 Chvrches – Keep You On My Side

אם אתה לוקח את האלבום הזה ושם אותו במכונת זמן ושולח אותו לשנות השמונים התשעים, העשור הראשון של שנות האלפיים הוא יהיה מעולה ויתקבל נהדר ויאהבו אותו כולם. קשה היה לי לבחור שיר מהאלבום החדש של Chvrches את כל השירים אני אוהב. נראה שבחרתי באופן את האקראי שיר למצעד האינדי פופ שלי. ככה זה מרגיש לי בחיי. זהו אלבום שמזקק לתוכו את כל הידע הפופי של ארבעת העשורים האחרונים ומוגש ברעננות עכשווית. תמיד יש אלבום או שיר שקשה מאד להסביר למה אוהבים אותו, האלבום הזאת הוא דוגמה מצויינת. באינדי פופ לפעמים לא צריכים הסברים.

מקום 6 Part Time – Honey Lips

נדמה לי שיש פחות גרסאות כיסוי, אמנים לא מבצעים שירים של אחרים, פעם זה היה מקובל יותר והיום מאיזושהי סיבה שאני לא ממש מבין, כבר פחות. אני הכי אוהב לגלות במקרה שאת השיר שאני הכי אוהב להקשיב לו הוא בעצם שיר של אמן דיסקו מסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים המוקדמות – בוב צ'אנס שאת המקור לא מצאתי באף יוטיוב, אלא רק דגימות מהשיר מאיזה אתר שמוכר את האלבום שלו. Part Time להקת אינדיפופ המשלבת אלמנטים מלוכלכים מסצינת הלו-פיי עם סימפולים מסרטי אנימציה מטופשים של שנות השמונים עושים קאבר מושלם שהופך לאחד משירי השנה שלי כמובן ובכלל כל האלבום המגוון הזה ממש מומלץ.

מקום 5 Majical Cloudz – Silver Car Crash

אחד מהשירים הכי עצובים של השנה ושל התקופה האחרונה בכלל, מהשירים האלו שהם בעצם חרב שמכניסים לך לתוך הלב בהילוך איטי ואין שום דרך להתחמק – זוהי להבת חרב דוקרת משסעת וחותכת דטרמיניסטית משהו .זהו שיר אהבה שאדם שר לאהובה לאחר שהם מתו בתאונת דרכים, הטקסט מצליח לבטא נקודת מבט של בן אדם רגעים אחרי שמת, יחד עם המוזיקה והשירה של הסולן, אני מוצא את עצמי מתפרק לחתיכות ונגזר לקרעים ולרגעים אני אפילו מת כמו הדובר בשיר.

מקום 4 Susanne Sundfør – Fade Away

בדקה 1:47 יש פייד מהיר ואז נשמע קולו של פעמון ומתחיל הגשר המוזיקלי בין הבתים והפזמון או להפך. אני אוהב רגע קטן בשיר גדול, צליל אחד מתוך מכלול המנגינה שלא נשכח, שכאילו אני מחכה לו, מצפה לו, לא יודע בוודאות שיגיע ועם זאת יודע שהוא שם. הפעמון הקטן הזה בשיר של סוזן סאנדפור זה כל מה שצריך משיר שיקשיבו לו שוב ושוב ויש כמובן את שאר הדברים, אבל את הצליל הזה הוא כמו העוגיות מדלן של מרסל פרוסט, צליל שהוא כולו זכרונות וסיפורים.

מקום 3 FFS – Johnny Delusional

פרנץ פרדיננד (הלהקה שאני הכי אוהב בעולם) התחברה ללהקה הותיקה ספארקס והוציאו יחד בשיתוף מפתיע למדי אלבום אינדי פופ מושלם, האלבום שהקשבתי לו הכי הרבה השנה. הטקסט של השיר הזכיר לי טקסטים של המחזאי חנוך לוין, שגיבוריו התעסקו רבות במושאי אהבה בלתי מושגות. הוא בטח היה קורא לו "יוני דמיוני" שיר על אדם שלא מוותר על האהבה שלו ובאובססיות מקווה שמושא אהבתו תאהב אותו בחזרה בסופו של דבר. אחד מהרגעים היפים ביותר של השנה במוזיקה עבורי הגיעו בשני המשפטים שמגיעים בסופו, שהם בעצם שאלות רטוריות: "האם זה יהיה נורא שלא תהייה מוזיקה/ האם זה יהיה נורא שהיא לא תרצה אותך קרוב". הוא אוהב אותה כמו המוזיקה ולא יכול לדמיין את החיים שלו בלעדיה.

מקום 2 Unknown Mortal Orchestra – Multi-Love

כשראיתי את הלהקה מנגנת את השיר זה בלייב, רגע לפני שיורדים וחוזרים להדרן, הבנתי שמובן בהמנון ואני אגזים כי זה כיף להגזים – המנון של דור! ללא ספק יתלווה לפסקול של העשור. מעטים המקרים בהם מתאחדים להם סיפור אישי מוזר ועצוב למנגינה משובחת ולהרכב הניו זילנדי זה קרה. סיפור אהבה משולש בין גבר נשוי(הסולן)ללסבית לבין אשתו והרצון הזה לחיות ביחד, המחשבה שאהבה תגבר על כל מחסומי הנורמות, מלווה את השיר הזה וכנראה את כל השלבים ביצירתו והפקתו והפיכתו לפזמון בלתי נשכח.

מקום 1 Swim Deep – One Great Song and I Could Change the World

אחת לשנה בממוצע יוצא שאני כמעט מפסיד את האלבום הכי טוב שיש, את השיר שיכול לשנות לי את העולם וככה היה עם swim deep דילגתי מעל קיומם, דפדפתי אותם בדפי האינטרנט לעזאזל ואז קרה מה שתמיד קורה, שמעתי אותם איפשהו והבנתי שזה בדיוק מסוג האלבומים שאני אוהב – מלאי פאתוס עם מוזיקה גדולה מהחיים. מעין שילוב מפלצתי בין Happy Mondays ל – Stone Roses ובכלל כל האלבום מושפע מאד מהתקופה הזאת מהמדצ'סטר המשלב דאנס, פסיכדליה ורוק. וסווימ דיפ קצת לוקחים את זה לכיוני האינדיפופ של שנות האלפיים ויצא להם אלבום מגוון, ססגוני, שונה מכל אלבום אחר ומאד עשיר ורב צלילים והשיר הזה הוא בהחלט סוג של שיר שנה!

מודעות פרסומת

פוסט 77

אני רוח רפאים
10 הגדולים של תשע"ה

סיפור קטן מהילדות הרחוקה לפני שמתחילים; הגננת נטע של גן טרום חובה ששכחתי את שמו החליטה שאני כבר מתאים לעלות לגן חובה,  וכך היה אני יליד ינואר 81 בגן חובה עם כל ילידי 80 זאת הייתה השנה השקטה בחיי, אני חושב שלא הוצאתי מילה, הסתובבתי בהפסקות לבד, מסתכל על כל הילדים הגדולים והם מצידם התעלמו ממני(יאמר לזכותם שלא הציקו לי בכלל) ולא רק הם גם הגננת פאני של גן חובה ששכחתי את שמו. היו ימים כשהיא הייתה קוראת בשמי והייתי צועק "אני כאן" והיא לא הייתה רואה ולא שומעת ורשמה ביומן שאני חסר, גם ילידי 80 לא ראו או שמעו. הייתי ממש רוח רפאים. בתום אותה שנה הוחלט: הניסוי נכשל אלפרד כהן לא יעלה לכיתה א' וימשיך בגן חובה עם בני גילו.

זה נכון ואמיתי, לא אגדה אורבנית ולא מיתוס, זה כאן לידכם, אם תסתכלו הצידה ותחכו מספר שניות תוכלו לראות ולהבין את זה, לפעמים זה קצת קשה וזה דורש מאמץ קל עד בינוני וסבלנות בעיקר סבלנות. אבל מה איכפת לכם, אני אומר לכם שזה שם. לא תרצו בכל זאת להבין? לא תרצו להקשיב? זה לא בלתי נראה, לא מכוסה בחול, לא בתוך הארונות, זה לא קבור עמוק עמוק באדמה. זה כאן ועכשיו בכל מזג אויר בכל שעה ביממה, זה שם וזאת עובדה – רוחות רפאים,  כן יש רוחות רפאים ואיך אני יודע שזה אמיתי, כי גם אני רוח רפאים מסתובב בעולם הזה בין שאר רוחות הרפאים עם כל היצורים החיים.

אני רוח רפאים בין רוב האנשים; משפחה, חברים עבודה וכד' , אמנם בהשוואה לרוחות רפאים ספרותיים או קולנועיים, הם כן יכולים לראות אותי ולהרגיש אותי. בדומה לרוחות רפאים ספרותיים או קולנועיים אני מרגיש שהנוכחות שלי בעולם היא להגשים ולמשש מטרה(לא תמיד אני מבצע אותה בהצלחה) והיא לנסות לגרום לאלו שנמצאים לידי להקשיב למוזיקה אחרת, לראות סרטים אחרים וטלוויזיה אחרת. רוחות רפאים קיימות כדי שיהיו חיים, שרים בפזמון Cut Out Club בשיר השנה שלי. (למטה יש את כל המצעד)

postsep

לא רק אני רוח רפאים, אני בתוך קהילת רוחות הרפאים בעולם, גם אותם יוצרים זמרות זמרים להקות מלחינים מפיקים מוזיקליים הם גם רוחות רפאים שעושים מוזיקה מצוינת ונמצאים בעולם הזה ולרוב לא רואים אותם ובעיקר לא שומעים אותם. כן ככה זה בסצנת המוזיקה האלטרנטיבית, אתה חי כדי להגיע לעולם האמיתי ואז כשאתה מצליח אתה חוזר למות. אני יודע זאת מטאפורה מוזרה, אבל אם נחשוב על זה כל דבר שמגיע מהעולם האלטרנטיבי למיינסטרים משהו בו מת, הוא ביצע את השליחות שלו, את עצם קיומו כרוח רפאים.

בכל שנה מתחזקת תחושת הרפאים הזאת, בעוד שהקהילה צומחת ופורחת ואנחנו ממש חיים לעומת העולם האמיתי, הם לא מכירים אף שיר שאני אוהב וזה לא מעניין אותם, אולי הם מפחדים אני לא יודע להסביר כל כך את ההתעלמות הזאת, נעזוב לרגע את המטאפורה אם הייתם באמת רואים רוח רפאים לא הייתם מתרגשים מנסים להבין מה זאת התופעה הזאת. כנראה שלא עדיף להקשיב לשירים משעממים וממוחזרים.

אולי זה נשמע בכייני ואני יודע שכמה מחבריי רוחות הרפאים כבר המשיכו הלאה, אבל זה מרגיז אותי בכל פעם מחדש ובמיוחד השנה שיצאה מוזיקה ישראלית כל כך טובה(ארמון, ג'ין בורדו, שלי ורותם, שרון יפה, ריו, קטב מרירי ועוד ועוד) לפעמים נמאס להיות רוח רפאים, אנחנו לא שדים ולא צריך לכסח אותנו באיזה חומר הרדמה. מה בסך הכל אני רוצה שאנשים יקשיבו לעוד מוזיקה שיבינו שיש דברים מצויינים והם לא ברדיו או בתכנית ריאלטי, אני כאן, הם כאן וזאת מוזיקה מצוינת.

המצעד

מקום 10 1840s – Cocoon


מקום 9 
נועה שמר – שבה אליי

מקום 8 Totemo – Opposite of Charm

מקום 7 Bill & Murray – A New Kind of High

מקום 6 יוני כדן – ספרי לימוד

מקום 5 קין והבל 90210 – לקח זמן

מקום 4 הקליק – משומש

מקום 3 Garden City Movement – My Only Love

מקום 2 הילה רוח – דובה גריזלית

מקום 1 Cut Out Club – We Are The Ghosts